וְזָרַ֨ק הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַדָּם֙ עַל־מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהִקְטִ֣יר הַחֵ֔לֶב לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃

הכתוב מתאר את סדר עבודת השלמים כאשר הם מובאים כראוי: הכהן זורק את הדם על מזבח ה׳ שבפתח אוהל מועד, ומקטיר את החלב לריח ניחוח לה׳. תרגום אונקלוס מבאר את הזריקה על המזבח ואת הקטרת החלב כדבר המתקבל ברצון לפני ה׳. אף שאין כאן פירוש נרחב מן המפרשים, מן הפשט עולה שהפסוק מעמיד את החלופה הראויה לשחיטת החוץ: כאשר מביאים את הקרבן אל המקום הנכון, הדם והחלב מוקרבים כהלכתם, והעבודה נעשית לרצון. כך מודגש הניגוד בין ההקרבה המסודרת במקדש לבין הזבח האסור שבחוץ.