וַיִּקְרָא י״ד · ז׳

וְיַדִי עַל דְמִדַכֵּי מִן סְגִירוּתָא שְׁבַע זִמְנִין וִידַכִּנֵהּ וִישַׁלַח יָת צִפְּרָא חַיְתָא עַל אַפֵּי חַקְלָא

והזה. מהדם המעורב אחר טבול גם הצפור החיה והנזכרים:

על פני השדה. מקום שאין שם יישוב שלא תדבק הצרעת. וההזיה בשלשתן או באזוב לבדו כטומאת המת:

והזה שבע פעמים - על אותו המטהר מצרעתו.

שבע פעמים על גב ידו של מצורע.

וטהרו בדבור.

ושלח את הצפר סימן טהרה הוא להפריח ממנו הצרעת ולעשות לו דוגמא שכבר ישב כצפור בודד על גג ונקשר ואסור מלבא עם שאר בני אדם ועכשיו הותר לבא עם חבריו כעין צפור זו שהיתה קשורה בידי אדם ועכשיו משולחת ורשויה ללכת עם חברותיה.

וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר מִן הַצָּרַעַת אַחַר שֶׁבּוֹ מְדַבֵּר הַכָּתוּב. וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁהַזָּאָה זוֹ אֵינָהּ מְטַהֶרֶת אוֹתוֹ בְּהֶחְלֵט, אֶלָּא כְּיוֹם שֶׁפָּסְקָה זָבָה מִדַּם זוֹבָהּ, וַעֲדַיִן צָרִיךְ הוּא לִסְפִירַת שִׁבְעָה יָמִים כְּדִין טֻמְאַת זָב, וְתִמְצָא שֶׁכָּל יְמֵי סָפְרוֹ עֲדַיִן הוּא אַב הַטֻּמְאָה, לָזֶה אָמַר הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת פֵּרוּשׁ, מִגּוּף הַצָּרַעַת וְלֹא מִן טֻמְאַת הַצָּרַעַת, וְלָזֶה אָמַר לְבַסּוֹף ״וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְגוֹ׳ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁבִּימֵי סָפְרוֹ הָיָה מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְהִנֵּה הוּא אַב הַטֻּמְאָה, וְלָזֶה הוֹדִיעֲךָ כִּי אֵינוֹ נִטְהָר אֶלָּא מִגּוּפוֹ שֶׁל צָרַעַת וְאַחַר שֶׁנִּטְהָר מֵהַצָּרַעַת צָרִיךְ לֵישֵׁב בְּטֻמְאָתוֹ שִׁבְעָה יָמִים.

וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ: לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״מִן הַצָּרַעַת״ כֵּיוָן שֶׁבּוֹ מְדַבֵּר הַכָּתוּב? וְאָמְרוּ כִּי הֻצְרַךְ לוֹמַר ״מִן הַצָּרַעַת״ לְמַעֵט טְמֵא מֵת שֶׁלֹּא יִטְעוֹן שֶׁבַע פְּעָמִים, מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי דָּן קַל וָחוֹמֶר מִמְּצוֹרָע שֶׁאֵינוֹ טָעוּן שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה וְאַף עַל פִּי כֵן טָעוּן שֶׁבַע פְּעָמִים, טְמֵא מֵת שֶׁטָּעוּן שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה אֵינוֹ דִין שֶׁיִּהְיֶה טָעוּן שֶׁבַע פְּעָמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִן הַצָּרַעַת״ וְלֹא מִטּוּמְאַת מֵת. וְדָרְשׁוּ עוֹד בְּסוֹף אוֹתָהּ בָּרַיְתָא ״וְטִהֲרוֹ״ - מַה שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְטִהֲרוֹ״ כִּי בָּא לְמַעֵט הַמְּצוֹרָע מִטְּעִינַת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, שֶׁזּוּלַת זֶה הָיִיתִי דָּן קַל וָחוֹמֶר מִטְּמֵא מֵת שֶׁאֵינוֹ טָעוּן שִׁבְעָה וְאַף עַל כֵּן טָעוּן שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, מְצוֹרָע שֶׁטָּעוּן שִׁבְעָה אֵינוֹ דִין שֶׁיִּהְיֶה טָעוּן שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְטִהֲרוֹ״ פֵּרוּשׁ, בָּזֶה יַסְפִּיק לְטַהֲרוֹ, עַד כָּאן.

וְקַשְׁיָא לִי: אַחַר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״מִן הַצָּרַעַת״ וְדָרַשְׁנוּ לְמַעֵט מִן טֻמְאַת מֵת, הִנֵּה לֹא יֻצְדַּק לְמַעֵט אֶלָּא לְצַד שֶׁהָיָה בָּא מִן הַדִּין, וְדִין זֶה אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁנֹּאמַר שֶׁהַמְּצוֹרָע אֵין בּוֹ שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה שֶׁבָּזֶה יָבֹא קַל וָחוֹמֶר וּמַה מְצוֹרָע וְכוּ׳ כָּאָמוּר בְּדִבְרֵי הַבָּרַיְתָא. אִם כֵּן, מֵאָמְרוֹ ״מִן הַצָּרַעַת״ הֶחְזִיק הַכָּתוּב דַּעַת זוֹ וְחָתַם עָלֶיהָ כִּי הַמְּצוֹרָע אֵין בּוֹ שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, וּמֵעַתָּה לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְטִהֲרוֹ״ לְמַעֲטוֹ מִשְּׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה? הֲרֵי כְּבָר נִתְחַיְּבָה מֵהַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁאֵין בּוֹ שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה מֵאָמְרוֹ ״מִן הַצָּרַעַת״. אוֹ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְטִהֲרוֹ״ שֶׁאֵין צָרִיךְ הַמְּצוֹרָע שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״מִן הַצָּרַעַת״, וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי טְמֵא מֵת אֵין צָרִיךְ שֶׁבַע פְּעָמִים מִמַּה שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְטִהֲרוֹ״ לִסְתֹּר הַקַּל וָחוֹמֶר הַבָּא מִטְּמֵא מֵת לְהַזָּאַת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, וְאֵין קַל וָחוֹמֶר בָּא אֶלָּא אִם תֹּאמַר שֶׁאֵין בָּא בַּמְּלַמֵּד אֶלָּא אֶחָד, וְהָבֵן.

וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ, כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁרָאִינוּ שֶׁה׳ צִוָּה בְּטֻמְאַת מֵת הַזָּאַת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה (במדבר יט:יח-יט) וְלֹא הִזְכִּיר כַּמָּה הַזָּאוֹת, וְהִזְכִּיר בְּטֻמְאַת צָרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְלֹא הִזְכִּיר שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, יֵשׁ סְבָרָא לוֹמַר כִּי טַהֲרַת רִבּוּי הַהַזָּאוֹת הִיא טַהֲרָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵהַזָּאַת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, לְצַד הֱיוֹתָם שֶׁבַע פְּעָמִים, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַזָּאוֹת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה שֶׁאֵינָם אֶלָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים. וּכְפִי זֶה הִצְרִיךְ הַכָּתוּב תִּקּוּן לְטַהֲרַת מְצוֹרָע יוֹתֵר מִתִּקּוּן טַהֲרַת טֻמְאַת מֵת. וְיֵשׁ סְבָרָא לוֹמַר טַהֲרַת מִסְפַּר הַיָּמִים הִיא יוֹתֵר גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד יַסְפִּיק לְטַהֵר, וְאִם כֵּן מַה שֶׁמָּצִינוּ שֶׁה׳ הִצְרִיךְ בִּטְמֵא מֵת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה הִיא הַדְרָגָה גְּדוֹלָה מֵהַזָּאַת שֶׁבַע פְּעָמִים. וּשְׁתֵּי סְבָרוֹת אֵלּוּ יִתְחַלְּקוּ בְּדֵעוֹת חֲכָמִים, וְיִהְיֶה חָכָם שֶׁיַּחְשׁוֹב, גָּדוֹל הַנֶּאֱמָר בְּטַהֲרַת הַמְּצוֹרָע יוֹתֵר מֵהַנֶּאֱמָר בְּטַהֲרַת טְמֵא מֵת, וְיִהְיֶה חָכָם שֶׁיַּחְשׁוֹב לְהֵפֶךְ. וְהִנֵּה לְהַחוֹשֵׁב כִּי טַהֲרַת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה יוֹתֵר, יָבוֹא לָדוּן קַל וָחוֹמֶר מֵהַמְּצוֹרָע לְהַצְרִיךְ בִּטְמֵא מֵת שֶׁבַע פְּעָמִים. וּלְהַחוֹשֵׁב כִּי טַהֲרַת שֶׁבַע פְּעָמִים חֲמוּרָה, יִלְמַד לַמְּצוֹרָע שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה מִטְּמֵא מֵת מִקַּל וָחוֹמֶר. וּמֵעַתָּה יִתְחַיֵּב הַכָּתוּב לוֹמַר שְׁנֵי הַמִּעוּטִים לְהָסִיר טָעוּת כָּל סְבָרָא וּסְבָרָא. וְאִם לֹא הָיָה אוֹמֵר אֶלָּא אֶחָד, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר ״מִן הַצָּרַעַת״ לְמַעֵט טְמֵא מֵת שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁבַע פְּעָמִים, תָּבֹא סְבָרַת הַסּוֹבֵר לוֹמַר כִּי בָּזֶה הֵסִיר הַכָּתוּב טָעוּת שֶׁכְּנֶגְדּוֹ וְהִצְדִּיק לוֹמַר כִּי הַזָּאַת שֶׁבַע פְּעָמִים הִיא יוֹתֵר גְּדוֹלָה וְיֶשְׁנָהּ בַּמְּצוֹרָע וְלֹא בִּטְמֵא מֵת, וְחוֹזֵר אֲנִי וְדָן לְהָבִיא לוֹ שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה מִטְּמֵא מֵת, וְכֵן אִם הָיָה אוֹמֵר ״וְטִהֲרוֹ״ וְגוֹ׳.

וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַרְחִיק דַּעְתְּךָ דֶּרֶךְ זֶה לוֹמַר אֵיךְ יָבֹא הַכָּתוּב לְמַעֵט סְבָרָא שֶׁאֵינָהּ אֲמִתִּית, הֲלֹא תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ (ברכות מז:א) בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת ״עָלֶיךָ אָמַר קְרָא״, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ כָּךְ, הֲרֵי שֶׁהַתַּנָּא יְבָאֵר הַכָּתוּב שֶׁבָּא לִסְבָרָא שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מַסְכֶּמֶת לָהּ שֶׁיָּחוּשׁ הַכָּתוּב לַסּוֹבֵר כֵּן, וְהָבֵן:

וְרָאִיתִי לְהָרַב הַמֻּפְלָא הר״י רוֹזָאנִישׁ זצוק״ל בַּסֵּפֶר הַנִּכְבָּד מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ (הלכות חמץ ומצה פ״ו ה״א) שֶׁהֵבִיא בָּרַיְתָא אַחַת דּוֹמָה לְמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ, דְּתַנְיָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פֶּרֶק י״א וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת״ - יוֹם זֶה טָעוּן מַצָּה וְאֵין חַג הַסֻּכּוֹת טָעוּן מַצָּה, שֶׁהָיָה בְּדִין, וּמָה אִם זֶה שֶׁאֵינוֹ טָעוּן סֻכָּה טָעוּן מַצָּה, זֶה שֶׁטָּעוּן סֻכָּה אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטְעוֹן מַצָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת״ טָעוּן מַצָּה וְכוּ׳, וְשָׁם בְּפֶרֶק י״ד תַּנְיָא וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת״ - זֶה טָעוּן סֻכָּה וְאֵין חַג הַמַּצּוֹת טָעוּן סֻכָּה, שֶׁהָיָה בְּדִין, וּמָה זֶה שֶׁאֵינוֹ טָעוּן מַצָּה טָעוּן סֻכָּה, חַג הַמַּצּוֹת שֶׁהוּא טָעוּן מַצָּה אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטְעוֹן סֻכָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַזֶּה״ - זֶה טָעוּן סֻכָּה וְאֵין וְכוּ׳. וְהִקְשָׁה הָרַב הַקֻּשְׁיוֹת עַצְמָם שֶׁכָּתַבְנוּ בְּבָרַיְתוֹת טַהֲרַת מְצוֹרָע, דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר הָרַב מַה שֶׁתֵּרֵץ בָּזֶה. וּדְבָרָיו ז״ל קְצָת דְּחוּקִים, וּבִפְרָט לְכַת הַפּוֹסְקִים (רמב״ם ועוד) שֶׁסּוֹבְרִים דְּסָפֵק דְּאוֹרַיְתָא שֶׁמּוּתָּר מִן הַתּוֹרָה, לֹא יַעַמְדוּ דִּבְרֵי הָרַב עָלָיו הַשָּׁלוֹם לַמְּעַיֵּן בִּדְבָרָיו.

וּלְדַעְתִּי יִתְבָּאֲרוּ הַבָּרַיְתוֹת בַּדֶּרֶךְ עַצְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה, וְהוּא כִּי לְצַד שֶׁיֵּשׁ פִּרְסוּם נֵס יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּסֻּכָּה בִּבְחִינָה אַחַת יוֹתֵר מִפִּרְסוּם נֵס שֶׁיֵּשׁ בַּאֲכִילַת מַצָּה, כִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים אָדָם אוֹכֵל פִּתּוֹ מַצָּה, מַה שֶׁאֵין כֵּן מַעֲשֵׂה סֻכָּה שֶׁיֵּשׁ פִּרְסוּם גָּדוֹל. וּבְפֶסַח גַּם כֵּן בְּחִינָה אַחֶרֶת יֵשׁ בּוֹ שֶׁהוּא יוֹתֵר פִּרְסוּם הַנֵּס בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ, שֶׁהוּא בְּט״ו בְּנִיסָן, וְיָבֹא חָכָם שֶׁתִּהְיֶה לוֹ הַסְּבָרָא לְהַגְדִּיל פִּרְסוּם נֵס סֻכָּה שֶׁהוּא גָּדוֹל מִפִּרְסוּם אֲכִילַת מַצָּה, וְיָדוּן קַל וָחוֹמֶר לְסֻכָּה שֶׁטְּעוּנָה מַצָּה, וְיֹאמַר: ״וּמָה חַג הַמַּצּוֹת שֶׁלֹּא הִצְרִיךְ בּוֹ ה׳ כָּל כָּךְ פִּרְסוּם, עַל כָּל פָּנִים חִיְּבוֹ בְּמַצָּה לְצַד שֶׁהוּא דָּבָר הַצָּרִיךְ עַל כָּל פָּנִים, סֻכָּה שֶׁרָאִינוּ שֶׁהוּא פִּרְסוּם גָּדוֹל אֵינוֹ דִּין שֶׁצָּרִיךְ מַצָּה?״ תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת״. וְתָבֹא סְבָרָא אַחֶרֶת שֶׁתָּדוּן בְּהֵפֶךְ, וְיֹאמַר כִּי דִּידֵיהּ נָצַח, וְדָחָה סְבָרָא שֶׁכְּנֶגְדּוֹ מִמַּה שֶׁמִּעֵט סֻכָּה שֶׁאֵין בָּהּ מַצָּה וְעִקַּר הַפִּרְסוּם הוּא הַמַּצָּה, וְיָדוּן לְחַיֵּב סֻכָּה בְּפֶסַח בְּקַל וָחוֹמֶר מִסֻּכָּה שֶׁלֹּא הִצְרִיךְ בָּהּ ה׳ מַצָּה וְאַף עַל פִּי כֵן הִצְרִיךְ סֻכָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״[הַזֶּה] חַג הַסֻּכּוֹת״. וְתֵדַע שֶׁהַתַּנָּא דּוֹרֵשׁ הַמִּעוּטִין לִשְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת, בְּהָעִיר בְּקַל וָחוֹמֶר רִאשׁוֹן שֶׁעָשָׂה הַתַּנָּא, אֵיךְ הוֹצִיא מִפִּיו קַל וָחוֹמֶר וַעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם אֵינוֹ טָעוּן אֶלָּא אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, וּבְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי יָבוֹא עַל נָכוֹן. וּמַה שֶׁכָּתַב הָרַב הַגָּדוֹל בַּעַל מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא הָיִינוּ יוֹדְעִים בְּאֵיזֶה מָקוֹם נֶאֱמַר הַקַּל וָחוֹמֶר וּמִסְּפֵיקָא הָיִינוּ אוֹמְרִים שֶׁחַג הַמַּצּוֹת טָעוּן סֻכָּה וְחַג הַסֻּכּוֹת טָעוּן מַצָּה, עַד כָּאן, אֵין דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֻכְרָחִים, כִּי כֵּיוָן שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לָדוּן קַל וָחוֹמֶר לְצַד שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לוֹמַר ״וּמָה זֶה שֶׁאֵינוֹ טָעוּן אֶלָּא זֶה״ כִּי מִי אָמַר לְךָ שֶׁאֵינוֹ טָעוּן אֶלָּא זֶה, וְדִלְמָא תָּדוּן הַקַּל וָחוֹמֶר לְהֵפֶךְ וְיִהְיֶה טָעוּן ב׳, וְכֵן לַצַּד הָאַחֵר אֵין אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַקַּל וָחוֹמֶר מֵהַטַּעַם עַצְמוֹ, וּמֵעַתָּה יַעֲמֹד כָּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ וְלֹא תָּדוּן קַל וָחוֹמֶר, אִם לֹא שֶׁתֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ פָּן לוֹמַר קַל וָחוֹמֶר מִצַּד אֶחָד וְיֵשׁ פָּן לוֹמַר הַקַּל וָחוֹמֶר מִצַּד אַחֵר וְחָשׁ הַכָּתוּב לִשְׁנֵי הַצְּדָדִין, וְהוּא הַדֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי.