וַיִּקְרָא י״ד · ח׳

וישב מחוץ לאהלו. מְלַמֵּד שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה (שם):

וִיצַבַּע דְמִדַכֵּי יָת לְבוּשׁוֹהִי וִיגַלַח יָת כָּל שַׂעֲרֵהּ וְיַסְחֵי בְמַיָא וְיִדְכֵּי וּבָתַר כֵּן יֵעוֹל לְמַשְׁרִיתָא וִיתֵב מִבָּרָא לְמַשְׁכְּנֵהּ שִׁבְעַת יוֹמִין

וכבס. וגלח את כל שערו. כלל:

ורחץ במים וטהר. בערב כמשפט ואחר כן שב לפרש כי זה יהיה אחר ימים שבעה וכן היה משפט שבעה של מרים ופרט כי יגלח את כל שערו ביום השביעי וביאר כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו וזאת המלה קרובה מגזרת גב:

וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כִּבּוּס זֶה לָמָּה, כֵּיוָן שֶׁעוֹדֶנּוּ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּימֵי סָפְרוֹ? וְגַם לְמָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (ויקרא יד:ז) כִּי טֻמְאָה זוֹ שֶׁמְּכַבֵּס בְּגָדָיו עָלֶיהָ הִיא הַפְסָקַת הַצָּרַעַת, כְּמוֹ שֶׁדִּיַּקְתִּי מֵאָמְרוֹ ״מִן הַצָּרַעַת״, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְעוֹדֶנּוּ מְטַמֵּא אוֹתָם. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים מָצָאתִי שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְכִבֶּס״ מַה בָּא לְלַמֵּד? אִם לְלַמֵּד שֶׁמְּטַמֵּא בְּגָדִים בְּמַגָּע, קַל וָחוֹמֶר מִבִּימֵי סָפְרוֹ וְכוּ׳, אֶלָּא אֶחָד מִלְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְאֶחָד מִלְּטַמֵּא בְּמַגָּע, עַד כָּאן. וּכְפִי זֶה אָמַר וְכִבֶּס וְגוֹ׳ לוֹמַר שֶׁפָּסְקָה טֻמְאַת מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וְהִנֵּה עִקַּר הֶכְרֵחַ דְּרָשַׁת תּוֹרַת כֹּהֲנִים אֵינָהּ אֶלָּא מִכֹּחַ קֻשְׁיָתֵנוּ, וְלֹא הֻצְרְכוּ לְפָרְשָׁהּ לְצַד פְּשִׁיטוּתָהּ, כִּי זוּלַת קֻשְׁיָתֵנוּ אֵין הֶכְרֵחַ אָמְרוֹ ״מַה בָּא לְלַמֵּד״ הֶכְרֵחַ, כִּי מִי אָמַר לָנוּ שֶׁבָּא לְלַמֵּד? דִּלְמָא בָּא לְעַצְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְכַבֵּס בְּגָדָיו יוֹם שֶׁנִּטְהַר מֵהַצָּרַעַת וְיוֹם גְּמַר סְפִירַת שִׁבְעָה יָמִים, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁצִּוָּה ה׳ לְגַלֵּחַ כָּל שְׂעָרוֹ וְלִרְחֹץ כָּל בְּשָׂרוֹ בְּיוֹם שֶׁנִּטְהַר וְסוֹף יְמֵי הַסְּפִירָה, כְּמוֹ כֵן צִוָּה ה׳ עַל הַכִּבּוּס. אֶלָּא וַדַּאי עִקַּר קֻשְׁיָתוֹ הִיא שֶׁלֹּא יְכַבֵּס אִם עֲדַיִן מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְלָזֶה בְּהֶכְרֵחַ אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא לְלַמֵּד דָּבָר, וְלָזֶה אָמַר: מַה בָּא לְלַמֵּד אִם לְלַמֵּד וְכוּ׳ קַל וָחוֹמֶר הוּא וְתֵרֵץ וְכוּ׳.

וְרָאִיתִי לְרַבֵּינוּ הִלֵּל שֶׁכָּתַב לִמְחוֹק גִּרְסַת ״לְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב״ מִכֹּחַ הַהוּא שֶׁאָמְרוּ בְּאֵלּוּ דְבָרִים (פסחים סז:) דְּזָב חָמוּר מִמְּצוֹרָע שֶׁמְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְגוֹרֵם לְטַמֵּא בְּבִיאָה. וְלִדְבָרָיו צָרִיךְ לִמְחוֹק כַּמָּה בָּרַיְתוֹת גַּם כֵּן הַבָּאִים שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דְּקָתָנֵי שֶׁהַמְּצוֹרָע מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וּכְבָר דָּחָה דְּבָרָיו הָרַב בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן בִּדְחִיָּה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ סְמִיכָה. וּמַה שֶׁאָמְרוּ בְּאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהַזָּב חָמוּר מִמְּצוֹרָע, כֵּן הוּא כְּפִי הָאֱמֶת שֶׁבִּימֵי סָפְרוֹ שֶׁל זָב מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וִימֵי סָפְרוֹ שֶׁל מְצוֹרָע אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְהוּא הַדָּבָר שֶׁלָּמַדְנוּ מֵאָמְרוֹ ״וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר״ שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְכֵן פָּסְקוּ רַמְבַּ״ם וְכָל הַפּוֹסְקִים, וְרַבֵּינוּ הִלֵּל לֹא כִּוֵּן בָּזֶה אֶל הַנָּכוֹן.

וְרָחַץ בַּמַּיִם וְגוֹ׳. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״בַּמַּיִם״ - אֲפִלּוּ בְּמֵי מִקְוֶה, וַהֲלֹא דִּין הוּא: זָב שֶׁאֵינוֹ טָעוּן הַזָּיַת מַיִם חַיִּים טָעוּן בִּיאַת מַיִם חַיִּים, מְצֹרָע שֶׁטָּעוּן וְכוּ׳. תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְרָחַץ בַּמַּיִם״ אֲפִלּוּ וְכוּ׳, עַד כָּאן. פְּשַׁט דִּבְרֵיהֶם הוּא שֶׁדּוֹרְשִׁים יִתּוּר תֵּבַת ״בַּמַּיִם״ שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״וְרָחַץ״, וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן. וְקָשֶׁה, וַהֲלֹא כְּבָר מִעֵט הַכָּתוּב בִּיאַת מַיִם חַיִּים בִּמְצֹרָע בְּפָרָשַׁת זָב, כִּדְתַנְיָא שָׁם (ויקרא טו:יג) בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים: ״וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים״ - הַזָּב טָעוּן מַיִם חַיִּים וְאֵין הַמְּצֹרָע טָעוּן מַיִם חַיִּים, וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה אִם הַזָּב וְכוּ׳, תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים״ - הַזָּב טָעוּן וְכוּ׳ וְאֵין הַמְּצֹרָע טָעוּן וְכוּ׳, עַד כָּאן. מַשְׁמַע כִּי מִיִּתּוּר תֵּבַת ״בְּשָׂרוֹ״ דּוֹרֵשׁ כֵּן, וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַב בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן, אִם כֵּן לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״בַּמַּיִם״? וְאֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי עִקַּר דְּרָשַׁת הַתַּנָּא הוּא מִיִּתּוּר תֵּבַת ״בַּמַּיִם״, מִמֶּנָּה דּוֹרֵשׁ לְרַבּוֹת מֵי מִקְוֶה, וְתֵבַת ״בְּשָׂרוֹ״ אִצְטְרִיךְ לְמַעֵט בְּגָדָיו, כְּמוֹ שֶׁדָּרַשׁ שָׁם גַּם כֵּן בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וּמַה שֶׁסָּמַךְ גַּם כֵּן לָהּ מִעוּט מַיִם חַיִּים בִּמְצֹרָע, בַּאֲגַב, וְסָמַךְ עַל יִתּוּר תֵּבַת ״בַּמַּיִם״, וּבָזֶה לֹא קַשְׁיָא לָמָּה דּוֹרֵשׁ מִתֵּבַת ״בְּשָׂרוֹ״ שְׁתֵּי דְּרָשׁוֹת. וּבַעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן פֵּרֵשׁ כִּי דּוֹרֵשׁ מִמַּה שֶׁלֹּא אָמַר ״וְרָחַץ הַזָּב״ וְאָמַר ״בְּשָׂרוֹ״, וְלִדְבָרֵינוּ אֵין אָנוּ צְרִיכִין לָזֶה.

וּמַה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּפָרָשַׁת צַו בְּפָסוּק (ויקרא ו:כא) ״וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם״ הָאָמוּר בִּכְלִי שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בּוֹ חַטָּאת, וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְשֻׁטַּף״ יָכוֹל בְּאַרְבָּעִים סְאָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּמָּיִם״ כָּל שֶׁהֵן, ״בַּמָּיִם״ וְלֹא בְּיַיִן וְלֹא בְּמָזוּג, עַד כָּאן. אֵין לְדַמּוֹת יִתּוּר ״בַּמָּיִם״ הָאָמוּר בְּחַטָּאת לְיִתּוּר ״בַּמַּיִם״ הָאָמוּר כָּאן, כִּי שָׁם אִם לֹא אָמַר ״בַּמָּיִם״ לֹא הָיִיתִי מַצְרִיכוֹ אֶלָּא אַרְבָּעִים סְאָה מֵי מִקְוֶה, שֶׁאֵין לָנוּ צַד לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ מַיִם חַיִּים לוֹמַר שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְמַעֲטוֹ, וּמֻכְרָח לוֹמַר שֶׁבָּא לְמַעֵט גּוּפָן שֶׁל אַרְבָּעִים סְאָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן ״בַּמַּיִם״ הָאָמוּר כָּאן, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ צַד לוֹמַר שֶׁצְּרִיכִין מַיִם חַיִּים וּבָא יִתּוּר ״בַּמַּיִם״, שָׁדֵינָן לֵיהּ לְמַעֵט מַיִם חַיִּים, וְהַבָּא לוֹמַר שֶׁמְּמַעֵט אַרְבָּעִים סְאָה עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה מִנַּיִן. וּמַה שֶׁהוֹסִיף שָׁם לִדְרֹשׁ ״בַּמָּיִם״ וְלֹא בְּיַיִן וְכוּ׳, אֵין זֶה אֶלָּא מֵהַמַּשְׁמָעוּת וְלֹא מֵהַיִּתּוּר. וְעַיֵּן פָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה יִשּׁוּב הָעִנְיָן בְּאֹפֶן אַחֵר.