הכהן לוקח את הציפור החיה עם עץ הארז, שני התולעת והאזוב, וטובל אותם ואת הציפור החיה בדם הציפור השחוטה שעל המים החיים. רש״י מדייק מן הביטוי ״את הצפר החיה יקח אתה״ שאין אוגד את הציפור עם שאר החומרים, אלא מפרישה לעצמה, ואילו העץ והאזוב כרוכים יחד בלשון הזהורית של שני התולעת. אבן עזרא מבאר ש״וטבל אותם״ מוסב על הארז, השני והאזוב, ו״על המים״ פירושו שהדם מעורב עם המים. הטבילה מכינה את הכול להזאה על המיטהר.
ואת הצפר החיה בדם וגו׳ כדי שתהא צבועה והולכת על פני השדה ובאים בני מינה המכירים אותה ורואין שנשתנית ומתקבצים עליה והורגין אותה כדי שלא ימצאנה מצורע אחר ויקריבנה ורחמנא אמר וכפר עליו ולא על אחר. וכן אמרו רבותינו חזרה הצפור חזרה הצרעת וראיה לדבר העיט צבוע נחלתי לי והיכן דברה תורה בעיט צבוע אם לא בענין זה, מיהו התלמוד מוכיח שהיא מותרת מסברא וכי אמרה תורה שלח לתקלה.
