וַיִּקְרָא י״ד · נ״ז

הפסוק חותם: ״להורות ביום הטמא וביום הטהר, זאת תורת הצרעת״. רש״י מבאר ש״להורת ביום הטמא״ פירושו ללמד איזה יום מטהרו ואיזה יום מטמאו את בעל הנגע. אבן עזרא מוסיף ש״ביום הטמא״ פירושו ביום שיהיה האדם או הבגד או הבית טמא או טהור. הפסוק מסכם את כל תורת הצרעת על סוגיה, ומדגיש שתכליתה להורות לכהן כיצד להבחין בין טמא לטהור בכל מקרה ומקרה. בכך נחתמת פרשת הנגעים כולה, המקנה לכהן את הכלים להכריע בדיני הטומאה והטהרה.