וַיִּקְרָא י״ד · נ״ו

וְלַשְׂאֵ֥ת וְלַסַּפַּ֖חַת וְלַבֶּהָֽרֶת׃

במילים פשוטות

הפסוק ממשיך את הסיכום: ״ולשאת ולספחת ולבהרת״ - שלושת סוגי נגעי העור שנזכרו בתחילת פרשת הנגעים. הרשב״ם מעיר על דקדוק ניקוד המילה ״בהרת״: אותיות הגרון (ה, ח, ע) גורמות לשינוי הניקוד באתנחתא ובסוף הפסוק, כך שהמילה נהפכת מ״בַּהֶרֶת״ ל״בֶּהָרֶת״, ומביא דוגמאות נוספות לתופעה זו. הפסוק משלים את מניית סוגי הנגעים בפרשה, וחוזר אל שלושת המראות הראשונים - שאת, ספחת ובהרת - שבהם נפתחו דיני הצרעת.
מבוסס על רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּלְעַמְקָא וּלְעַדְיָא וּלְבַהֲרָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ולבהרת - ה"י א"ח ה"ע גורמת להפוך את התיבה באתנחתא וסוף הפסוק. מן בַּהֶרֶת בֶּהָרֶת. השעיר הַחַי באתנחתא השעיר הֶחָי. כזה וכזה תאכל הֶחָרֶב. וכבסו בגדיהם וְהִטָּהָרוּ בלא אתנחתא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל