וְלַשְׂאֵ֥ת וְלַסַּפַּ֖חַת וְלַבֶּהָֽרֶת׃

הפסוק ממשיך את הסיכום: ״ולשאת ולספחת ולבהרת״ - שלושת סוגי נגעי העור שנזכרו בתחילת פרשת הנגעים. הרשב״ם מעיר על דקדוק ניקוד המילה ״בהרת״: אותיות הגרון (ה, ח, ע) גורמות לשינוי הניקוד באתנחתא ובסוף הפסוק, כך שהמילה נהפכת מ״בַּהֶרֶת״ ל״בֶּהָרֶת״, ומביא דוגמאות נוספות לתופעה זו. הפסוק משלים את מניית סוגי הנגעים בפרשה, וחוזר אל שלושת המראות הראשונים - שאת, ספחת ובהרת - שבהם נפתחו דיני הצרעת.