וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

ה׳ מדבר אל משה ואל אהרן יחד, לפתוח בפרשת הזב והטומאות היוצאות מן הגוף. אבן עזרא מבאר שהזכרת הכהנים כאן היא משום שעל הכהנים להבחין בין דם זבה לדם נדה, כפי שאמרו חכמים שהכהנים מבדילים בין דם לדם. אבן עזרא מוסיף שעד כה עסקה התורה בצרעת שהיא נגע גלוי הנראה על העור, ועתה מתחילה לבאר את הטמאים מדבר נסתר - טומאות הנובעות מזיבה נסתרת שבגוף. הפסוק פותח פרשה חדשה של דיני טומאה וטהרה הקשורים בהפרשות הגוף.