אם השיער נשר מצד פני האדם, מן החלק הקדמי של הראש, נקרא ״גבח״, וגם הוא טהור. רש״י מבאר את ההבחנה: משיפוע הקדקוד כלפי הפנים קרוי גבחת, וגם הצדעים שמכאן ומכאן בכלל זה, ואילו משיפוע הקדקוד כלפי אחורי הראש קרוי קרחת. אבן עזרא מוסיף שהמילה ״גבח״ אין לה מקבילה במקרא חוץ מפרשה זו, והיא שם תואר. אבן עזרא מעיר גם שהכתוב לא הזכיר אישה בעניין זה, לפי שרוב הנשים אינן קרחות. כמו הקרחת, גם הגבחת טהורה מטומאת הנתקים ונידונת בסימני עור בשר.
גבח. אין לו חבר חוץ מהפרשה הזאת והוא שם התאר ולפי דעתי שקרח הוא במעלה של הראש ולא הזכיר האשה בעבור הלחה הרבה שיש בה לא יקרח ראשה כי השער הוא כדמות עשב:
