הפסוק עוסק באיש שנשר שיער ראשו והוא קרח - וקובע שהוא טהור. רש״י מבהיר שהכוונה שהוא טהור מטומאת הנתקים: הקרחת אינה נידונת בסימני ראש וזקן שהם מקום שיער, אלא בסימני נגע עור בשר רגיל - שיער לבן, מחיה ופשיון. כלומר, אף שהמקום עתה חסר שיער, הוא נבחן ככל עור בשר. אבן עזרא מבאר ש״ימרט״ הוא מלשון מריטת שיער, ו״קרח״ מלשון ״לא תשימו קרחה״, ו״ראשו״ פירושו כל ראשו. הפסוק מגדיר את מעמד הקרחת לעניין דיני הנגעים.
