רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11נגע לבן אדמדם. פָּתוּךְ; מִנַּיִן שְׁאָר הַמַּרְאוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר נֶגַע:
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
וַיִּקְרָא י״ג · מ״ב
וְכִֽי־יִהְיֶ֤ה בַקָּרַ֙חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת נֶ֖גַע לָבָ֣ן אֲדַמְדָּ֑ם צָרַ֤עַת פֹּרַ֙חַת֙ הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
אם בקרחת או בגבחת מופיע נגע לבן אדמדם, זו צרעת פורחת בהן. רש״י מבאר ש״נגע לבן אדמדם״ פירושו נגע פתוך, מעורב בלובן ואודם, ומדייק מן המילה ״נגע״ שגם שאר המראות הלבנים כלולים בדין. הפסוק מלמד שאף שהקרחת והגבחת עצמן טהורות, אם מופיע בהן נגע צרעת פורחת - הן נעשות מקום שיכול להיטמא. הצרעת נבחנת בהן, כפי שיפרט הפסוק הבא, כמראה צרעת עור בשר. כך הכתוב משלים את דין הראש הקרח: המקום פנוי משיער אך אינו חסין מפני נגע.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וַאֲרֵי יְהֵי בְקָרָחוּתֵהּ אוֹ בִגְלוֹשׁוּתֵהּ מַכְתַּשׁ חִוָר סַמוֹק סְגִירוּת סָגְיָא הִיא בְּקָרָחוּתֵהּ אוֹ בִגְלוֹשּׁוּתֵהּ
Onkelos Leviticus