וַיִּקְרָא י״ג · ג׳

הפך לבן. מִתְּחִלָּה שָׁחֹר וְהָפַךְ לְלָבָן בְּתוֹךְ הַנֶּגַע; וּמִעוּט שֵׂעָר שְׁנַיִם:

עמק מעור בשרו. כָּל מַרְאֵה לָבָן עָמֹק הוּא, כְּמַרְאֵה חַמָּה עֲמֻקָּה מִן הַצֵּל:

וטמא אתו. יֹאמַר לוֹ טָמֵא אַתָּה, שֶׁשֵּׂעָר לָבָן סִימָן טֻמְאָה הוּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב:

וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא יָת מַכְתָּשָׁא בִמְשַׁךְ בִּסְרָא וְשֵׂעָר בְּמַכְתָּשָׁא אִתְהַפִיךְ לְמֶחֱוָר וּמֶחֱזֵי מַכְתָּשָׁא עַמִיק בִּמְשַׁךְ בִּסְרֵהּ מַכְתַּשׁ סְגִירוּתָא הוּא וְיֶחֱזִנֵהּ כַּהֲנָא וִיסָאֵב יָתֵהּ

ומראה הנגע עמוק - לבן.

ושער בנגע הפך לבן סימן שהבשר נחלש שהנגע ממית את הבשר ואף הזקנים כמו כן כשמתחלשים שערם מתלבן. אבל אם השער נתלבן קודם שיבא הנגע אין זה סימן טומאה שהרי לא נתלבן מחמת הנגע וכן אמרו רבותינו אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם לאו טהור.

וטמא אתו בדבור.

וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן. כָּל שֵׂעָר לָבָן הוּא סִימָן חֻלְשָׁה בַּגּוּף, וְהַלְבָּנַת שְׂעַר הָאָדָם לְעֵת זִקְנָתוֹ יוֹכִיחַ. וְכֵן כָּל הַסּוּסִים הַלְּבָנִים תְּשׁוּשֵׁי כֹּחַ, וְכֵן כָּל כֶּבֶשׂ לָבָן אֵינוֹ טוֹב כְּמוֹ צֶבַע שֶׁל שְׁאָר מִינֵי שֵׂעָר, כִּי כָּל מַרְאֶה לָבָן מְקוֹרוֹ מִן הַלֵּחָה הַלְּבָנָה הַגּוֹרֶמֶת הָעַצְלוּת, כִּי פְעֻלַּת כָּל עָצֵל לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ.

וּמַרְאֵה הַנֶּגַע וְגוֹ׳. עִנְיָן זֶה יַגִּיד סוֹד אָמְרוֹ (תהלים לט:ז) ״אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ״, וְהוּא מַרְאֵה הַבָּשָׂר הֶחָי, וּכְשֶׁיִּשְׁלֹט בְּחִינַת הָרַע בָּאָדָם יִרְשֹׁם בִּבְשַׂר אָדָם הִסְתַּלְּקוּת זוֹהֲרַת הַחִיּוּנִי, וְלָזֶה יֵרָאֶה חֶסְרוֹן הַמַּרְאֶה וְיִהְיֶה עָמֹק מֵהָעוֹר, וְלָזֶה דִּבֵּר הַכָּתוּב בְּדֶרֶךְ זֶה ״עָמֹק מִן הָעוֹר״. וּלְדִבְרֵי רַזַ״ל (תורת כהנים כאן; שבועות ז.) טַעַם אָמְרוֹ ״עָמֹק״ לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה כָּל בְּשָׂרוֹ כְּמַרְאֵה הַנֶּגַע טָהוֹר, שֶׁאֵין נִכָּר עֹמֶק, וְהַכָּתוּב הִקְפִּיד עַל הָעֹמֶק.

וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ. תָּלָה הַכָּתוּב הַטֻּמְאָה בְּפֶה כֹּהֵן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיט:) שְׁנֵי מַלְאָכִים מְלַוִּים אֶת הָאָדָם בְּלֵיל שַׁבָּת לְבֵיתוֹ וְכוּ׳, וְגַם מַלְאָךְ טוֹב עוֹנֶה בְּעַל כָּרְחוֹ וְכוּ׳, וְהִנֵּה לְצַד שֶׁהַכֹּהֵן הוּא הַמְּכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וּמִתַּחֲלוּאֵיהֶם, לָזֶה יְצַו ה׳ שֶׁיַּסְכִּים עַל טֻמְאָה זוֹ שֶׁקָּנְתָה מְקוֹמָהּ בָּאִישׁ הַהוּא, עַד שׁוּבוֹ לִפְנֵי ה׳ וְאָז יְבַעֵר ה׳ מִמֶּנּוּ טֻמְאָתוֹ.