התחילו ללמודשאת או ספחת וגו'. שְׁמוֹת נְגָעִים הֵם וּלְבָנוֹת זוֹ מִזּוֹ:
בהרת. חֲבַרְבּוּרוֹת, טיי"א בְּלַעַז, וְכֵן בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים (איוב ל"ז):
אל אהרן וגו'. גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁאֵין טֻמְאַת נְגָעִים וְטָהֳרָתָן אֶלָּא עַל פִּי כֹהֵן (ספרא):
אֱנַשׁ אֲרֵי יְהֵי בִמְשַׁךְ בִּסְרֵהּ עַמְקָא אוֹ עַדְיָא אוֹ בַהֲרָא וִיהֵי בִמְשַׁךְ בִּסְרֵהּ לְמַכְתַּשׁ סְגִירוּ וְיִתֵּתֵי לְוַת אַהֲרֹן כַּהֲנָא אוֹ לְוַת חַד מִבְּנוֹהִי כַּהֲנַיָא
אדם. ולא אמר איש איש מבית ישראל להכנים הגרים וכן אדם כי יקריב מכם כי תורה אחת לאזרח ולגר בקרבנות גם כן והכניס הגר שלא יטמא אחר כי הצרעת היא מהחליים הנדבקים מהחולה אל השלם:
והובא. ברצונו ושלא ברצונו כי הרואה בו אחד מסימנים אלו יכריחנו שיבא:
או אל אחד מבניו הכהנים. טעם אהרן הוא הכהן המשוח תחתיו וטעם אחד מבניו הכהנים ההדיוטים שימצאו חוץ למקדש ככהני ענתות:
וטעם הכהנים. שלא יהיו מהפסולים:
ומלת שאת. כמו שרפה וכן והמשאת החלה וישאם דוד ויתכן שנקרא כן בעבור שהאש תולדתה להנשא למעלה:
ספחת. מגזרת ספחני נא ונספחו על בית יעקב חולי שיתחבר אל מקום אחד:
בהרת. מגזרת בהיר הוא בשחקים והוא נודע שיעשה כדמות אות וסימן:
אדם כי יהיה בעור בשרו - כל פרשיות נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים ומראותיהן וחשבון הסגרם ושערות לבנות ושער שחור וצהוב, אין לנו אחר פשוטו של מקרא כלום ולא על בקיאות דרך ארץ של בני אדם, אלא המדרש של חכמים וחקותיהן וקבלותיהן מפי החכמים הראשונים הוא העיקר.
כי יהיה בעור בשרו - לפי שלפנינו יאמר: כי יהיה בו נגע בראש או בזקן, הוצרך כאן לומר: בעור בשרו.
שאת - לשון גובה. שאינה לבנה כל כך כבהרת, אבל הבהרת לבנה היא, כדכתיב: בהיר הוא בשחקים - ונראית עמוקה יותר (מבהרת) [צ"ל מעור/משאת] כמראה חמה עמוקה מן הצל.
ספחת - טפילה לשאת. או טפילה לבהרת. תולדת [ל]שאת. וגם יש תולדה לבהרת להצטרף עמה, כדכתיב: ספחני נא אל אחת הכהונות - לשון טפילה וצירוף. כך פירשו חכמים.
לנגע צרעת - שיהיה מקום הנגע בשר לבן, כדכת' מצורעת כשלג. כך נקרא הנגע כשהוא לבן.
אדם משמע איש אשה קטן קטנה.
בעור בשרו לפי שעתיד לומר לקמן נגע בראש או בזקן הוצרך לומר כאן בעור בשרו.
שאת לשון מוגבהת כמראה הצל שהוא גבוה ממראה החמה.
ספחת טפלה לשאת וטפלה לבהרת יש בה תולדות שאת גם יש בה תולדות בהרת להצטרף עמה כמו ספחני נא אל אחת הכהונות.
לנגע צרעת שיהיה מקום הנגע בשר לבן כדכתיב מצורעת כשלג וכתיב ומראה הנגע עמק פי׳ לבן.
והובא אל אהרן הכהן אפי׳ בעל כרחו. או אל אחד מבניו אפי׳ בעלי מומים.
אחד האל״ף בפתח.
הכהנים ולא חללים ומניין לרבות כל ישראל ת״ל או אל אחד לרבות כל ישראל א״כ מה ת״ל מבניו הכהנים ללמד שאין טומאה וטהרה אלא מפי כהן הא כיצד חכם שבישראל רואה את הנגע ואומר לכהן אע״פ ששוטה הוא אמור טמא הוא והוא טמא אמור טהור הוא והוא טהור.
אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ וְגוֹ׳. סָמַךְ פָּרָשַׁת נְגָעִים לַפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת הַמְדַבֶּרֶת בְּמִילָה, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַמִּילָה דּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים, כִּי בְּכָל מָקוֹם הַמִּצְוָה הַמֻּקְדֶּמֶת דּוֹחָה אֶת הַמְאֻחֶרֶת, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל עַל אָמְרָם ז״ל: הִקְדִּים שַׁבָּת לַמִּשְׁכָּן לוֹמַר לְךָ שֶׁהַשַּׁבָּת דּוֹחָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. וְעַל צַד הָרֶמֶז נוּכַל לְפָרֵשׁ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז״ל (נדרים לא:): גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים, לְפִי שֶׁסְּתָם מִילָה סִבָּה לְמִילַת כָּל אַרְבַּע עָרְלוֹת, וּמִכְּלָלָם עָרְלַת הַפֶּה, וּכְשֶׁהוּא נִמּוֹל מֵעָרְלַת הַפֶּה, לֹא יְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, וְאָז לֹא יָבֹא לִידֵי נְגָעִים הַבָּאִים עַל לָשׁוֹן הָרָע (ערכין טו:). וְעַל זֶה קָרָא מֹשֶׁה תִּגָּר בְּאָמְרוֹ (שמות ה כג): ״וּמֵאָז בָּאתִי לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ״ וְגוֹ׳, כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ (ילק״ש שמות קעד) הָאוֹמֵר: כָּל פְּרַקְמַטְיָא שֶׁל מֹשֶׁה הָיְתָה בְּ״אָז״ כוּ׳, רֶמֶז לַמִּילָה. וְכֵן מַסִּיק בְּהֶדְיָא בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (רמא טו) בְּפָסוּק ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה״, שֶׁנִּקְרַע הַיָּם בִּזְכוּת הַמִּילָה שֶׁנִּתְּנָה בְּיוֹם שְׁמִינִי כְּמִסְפַּר ״אָז״. וְכֵן כָּל אוֹתָן ״אָז״ שֶׁמַּזְכִּיר בְּמִדְרָשׁ דְּבָרִים רַבָּה בְּפָסוּק ״אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה״ (ד מא), כִּי גַּם בּוֹ רֶמֶז לַמִּילָה הַמַּצֶּלֶת מִן שְׁפִיכוּת דָּמִים, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת בֹּא בְּפָסוּק ״רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם״ (י י). וְכֵן הַצָּלַת נַפְשׁוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא בְּ״אָז״, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד כו): ״אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת״. וְכֵן קִנְטוּרוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא בְּ״אָז״, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ו כג): ״וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ״, אָמַר מֹשֶׁה: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁעֲרַל שְׂפָתַיִם אָנֹכִי, וְלֹא בָּאתִי לְדַבֵּר בְּשִׁמְךָ כִּי אִם מֵאָז שֶׁסָּמַכְתִּי עַל הַמִּילָה הָרְמוּזָה בְּ״אָז״, שֶׁתִּהְיֶה סִבָּה גַּם לְתִקּוּן עָרְלַת הַפֶּה, וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁלֹּא הוֹעִילָה כְּלוּם.
שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְגוֹ׳. בְּעִנְיַן הַצָּרַעַת יֵשׁ דֵּעוֹת חֲלוּקוֹת, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵם חֹלִי טִבְעִי נִסְתָּר בְּתוֹךְ הַגּוּף וּמְבַצְבֵּץ לַחוּץ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַכֹּל בָּא עַל צַד הָעֹנֶשׁ לְגַלּוֹת עַל רָעָתוֹ הַנִּסְתֶּרֶת בְּקִרְבּוֹ. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִרְאֶה לִי לְפָרֵשׁ לְשׁוֹן ״מְצֹרָע״ שֶׁהִיא מִלָּה מוּרְכֶּבֶת: מוֹצִיא רַע, שֶׁמְּגַלֶּה וּמוֹצִיא לַחוּץ כָּל רָעָתוֹ שֶׁבְּקִרְבּוֹ, הֵן הָעִפּוּשׁ הַפְּנִימִי, הֵן אִם הוּא מַכֶּה רֵעֵהוּ בַּסֵּתֶר בְּשׁוֹט לְשׁוֹנוֹ וְאֵין הַבְּרִיּוֹת יוֹדְעִין לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְסֵם עַל הַחֲנֵפִים וּמוֹצִיא כָּל רָעָתוֹ לַחוּץ, כְּדֵי שֶׁתִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְּקָהָל. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב הַכֶּפֶל בַּפָּסוּק שֶׁאָמַר: ״אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת וְגוֹ׳, וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת״, תַּרְתֵּי ״בְעוֹר בְּשָׂרוֹ״ לָמָּה לִי? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ שֶׁזֶּהוּ הַשְּׂאֵת וְהַשֶּׁבֶר, אִלּוּ הָיוּ בְּאִישׁ טְהוֹר הַמַּחֲשָׁבוֹת, לֹא הָיוּ מַזִּיקִים, כִּי בְּנָקֵל לְרַפְּאוֹתָם, אַךְ מִצַּד הֱיוֹתָם בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ שֶׁל זֶה הַחוֹטֵא, עַל כֵּן נַעֲשׂוּ לְנֶגַע צָרָעַת. וּמִזֶּה מָצְאוּ לָהֶם חַכְמֵי תּוֹרָתֵנוּ סֶמֶךְ, וְרֻבָּם יָצְאוּ לִלְקֹט מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים עַל אֵיזֶה עָוֹן פְּרָטִי בָּאִין הַנְּגָעִים. כִּי בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (טז.) אָמְרוּ רז״ל: עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִים כוּ׳, וְיֵשׁ לְכֻלָּם סֶמֶךְ מִן הַפְּסוּקִים. וּבַמִּדְרָשׁ (ויק״ר יז ג) מֵבִיא עַל עֲשָׂרָה דְבָרִים כוּ׳, וַאֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת מִן פָּרָשָׁה זוֹ כִּי אִם בַּנִּגְלוֹת בָּהּ, וּמָצִינוּ מִכֻּלָּם רֶמֶז מִפָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: הָאֶחָד הוּא עַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁכֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: לָמָּה קָרְבָּנוֹ צִפֳּרִים? לְפִי שֶׁעוֹשִׂין מַעֲשֵׂה פִּטְפּוּט כוּ׳. הַשֵּׁנִי הוּא עַל גַּסּוּת הָרוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלָקַח לַמִּטַּהֵר עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: שֶׁאִם הִגְבִּיהַּ עַצְמוֹ כָּאֶרֶז, יַשְׁפִּיל עַצְמוֹ כָּאֵזוֹב. הַשְּׁלִישִׁי הוּא עַל צָרוּת הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד לה): ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: זֶה שֶׁיִּיחֵד בֵּיתוֹ לוֹ כוּ׳ (ערכין טז.). וְדָבָר זֶה כּוֹלֵל כַּמָּה דְּבָרִים: הֵן חֶמְדַּת הַמָּמוֹן שֶׁלְּמֵדִין מִן גֵּיחֲזִי, הֵן הַגָּזֵל שֶׁמָּנוּ רז״ל שָׁם, וּרְאָיָתָם מִפָּסוּק: ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת״, וְתַנָּא: הוּא כָּנַס מָמוֹן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, יָבוֹא הַכֹּהֵן וִיפַזֵּר מָמוֹנוֹ. וּשְׁלֹשָׁה אֵלּוּ מְקוֹרָם אֶחָד, כִּי חֶמְדַּת הַמָּמוֹן מְסַבֵּב גַּם הַגָּזֵל וְצָרוּת הָעַיִן.
וְכָל שְׁאָר הַדְּבָרִים הַמְּנוּיִין בַּגְּמָרָא וּבַמִּדְרָשׁוֹת אֵין לָהֶם סֶמֶךְ מִן פָּרָשָׁה זוֹ, עַל כֵּן רָאֲתָה עֵינִי לְהַעֲמִיד כָּל פְּרָטֵי הַמַּעֲשִׂים הַנַּעֲשִׂים בַּמְּצֹרָע עַל יְסוֹד שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, וְהֵם לָשׁוֹן הָרָע, וְגַסּוּת רוּחַ, וְחֶמְדַּת הַמָּמוֹן, וּכְלָלָם הַפָּסוּק הָאוֹמֵר ״מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אוֹתוֹ לֹא אוּכָל״ (תהלים קא ה) ״וּרְחַב לֵבָב״ הַיְינוּ הַחוֹמֵד מָמוֹן, שֶׁכֵּן אָמְרוּ (אבות ה כג) אֵצֶל בִּלְעָם שֶׁהָיָה לוֹ נֶפֶשׁ רְחָבָה, וְ״אוֹתוֹ אַצְמִית״ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו:) עַל מְצֹרָע מֻחְלָט. וְעָשָׂה בַּפָּסוּק שְׁתֵּי חֲלֻקּוֹת לְצָרֵף גְּבַהּ עֵינַיִם אֶל רְחַב לֵבָב כִּי שְׁנֵיהֶם מִמָּקוֹר אֶחָד, שֶׁהֲרֵי שׁוּרְיָינָא דְּעֵינָא בְּאוֹבְנָתָא דְּלִבָּא תָּלֵי (ע״ז כח:), וְכָל גְּבַהּ עֵינַיִם הוּא רְחַב לֵבָב, כִּי כָל גַּאֲוַת רוּחַ מִתְאַוֶּה לְרֹב עֹשֶׁר, כִּי בוֹ יוּכַל לְהַרְאוֹת יְקַר תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּתוֹ, וּלְאִידָךְ גִּיסָא כָּל עֹשֶׁר גּוֹרֵם רוּם לֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ח יג-יד) ״וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְגוֹ׳ וְרָם לְבָבֶךָ״ וְגוֹ׳, וּרְאָיָה מִמַּה שֶּׁאָמַר אֱלִישָׁע לְגֵיחֲזִי: ״וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ״ (מלכים ב׳ ה כז), לָמָּה לוֹ לְהַזְכִּיר ״צָרַעַת נַעֲמָן״, אֶלָּא לְפִי שֶׁגֵּיחֲזִי הָיָה חוֹמֵד מָמוֹן (שם ה כ־כד) וְנַעֲמָן הָיָה גְּבַהּ עֵינַיִם, וְלָמְדוּ זֶה הַמְפָרְשִׁים מִמַּה שֶּׁכָּתוּב (שם ה א) ״וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ בִּפְנֵי אֲדֹנָיו הָיָה מִתְנַהֵג בְּגֹדֶל וְגַאֲוָה, וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁהַגַּסּוּת וְהַחֶמְדָּה מְקוֹרָם מִמָּקוֹם אֶחָד, עַל כֵּן אָמַר ״וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ״, וְכֵן דָּוִד סְמָכָהּ בְּאָמְרוֹ: ״גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב״ וְגוֹ׳.
לְכָךְ נֶאֱמַר: ״אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת״, אֵין שְׂאֵת אֶלָּא גְּבוֹהָה, וּמִין צָרַעַת זֶה בָּא עַל גַּסּוּת הָרוּחַ הַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. ״אוֹ סַפַּחַת״ אֵין סַפַּחַת אֶלָּא טְפֵילָה כוּ׳, וְהוּא בָּא עַל הַחוֹמֵד קִנְיַן הַמָּמוֹן שֶׁהוּא טָפֵל אֶל הָאָדָם מִבַּחוּץ וְאֵינוֹ מִתְעַצֵּם בָּאָדָם כְּלָל כִּשְׁאָר הַמַּעֲלוֹת, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבָּ״ם בִּשְׁמוֹנָה פְּרָקָיו, כִּי כָל הַקִּנְיָנִים כְּחָכְמָה וּגְבוּרָה וּמַעֲלַת הַמִּדּוֹת, כֻּלָּם מִתְעַצְּמִים עִם הָאָדָם וּדְבוּקִים בוֹ, חוּץ מִן הָעֹשֶׁר כִּי הוּא נִטְפָּל אֶל הָאָדָם מִבַּחוּץ וְאֵינוֹ דָּבֵק עִמּוֹ כְּלָל. ״אוֹ בַהֶרֶת״ הַיְינוּ לַבְנוּת, מִין זֶה בָּא עַל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּמַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ וְעוֹשֶׂה בּוֹ חַבּוּרוֹת לְבָנוֹת כִּי אָזִיל סוּמְקָא וְאָתֵי חִוָּרָא (ב״מ נח:) כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כט כב): ״לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ״. וּבְדֶרֶךְ זֶה הַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בּוֹ כִּי תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבַת הַמָּמוֹן, אוֹ הַגַּסּוּת, אוֹ לְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, וְנֶגַע זֶה מוֹצִיא רָעָתוֹ לַחוּץ לְגַלּוֹת רָעָתוֹ בַּקָּהָל, וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא ״מְצֹרָע״ - מוֹצִיא רָע, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב כה): ״וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלָּקוּ בְּצָרַעַת (ילקו״ש מצורע יד תקסג) כִּדְאִיתָא ״וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ״ (ויקרא יג מה) וְהוּא לְשׁוֹן גִּלּוּי שֶׁתִּתְגַּלֶּה וְתֵרָאֶה רָעָתוֹ לְעֵין כֹּל, וְהַיְינוּ עִנְיַן הַצָּרַעַת.
וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. אֵין טָהֳרָתוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי כֹּהֵן, יַעַן כִּי כָל מִי אֲשֶׁר הוּא מִזֶּרַע אַהֲרֹן נִמְצְאוּ בּוֹ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת טוֹבוֹת הַפְכִּיִים לְאֵלּוּ. כִּי חֵטְא הַלָּשׁוֹן גּוֹרֵם כָּל רִיב וְכָל נֶגַע וּבֵין אַחִים יַפְרִיד, עַל כֵּן יָבֹא אַהֲרֹן שֶׁאָחַז בְּמִדַּת הַשָּׁלוֹם וִירַפֵּא לָזֶה, כִּי הוּא הָיָה אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם. וְכֵן חֵטְא גַּסּוּת הָרוּחַ רָאוּי שֶׁיְּתֻקַּן עַל יָדוֹ כִּי הוּא הָיָה עָנָו בְּיוֹתֵר, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין פט) גָּדוֹל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם, דְּאִלּוּ בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (בראשית יח כז): ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״, וּבְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּתִיב (שמות טז ח): ״וְנַחְנוּ מָה״. וְכֵן חֵטְא חֶמְדַּת הַמָּמוֹן לֹא הָיָה גַּם כֵּן בְּאַהֲרֹן יַעַן כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הָיָה לָהֶם חֵלֶק וְנַחֲלָה בָּאָרֶץ וְלֹא הָיָה לָהֶם יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁזָּכוּ מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ, עַל כֵּן הָיוּ שְׁלֵמִים בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת וְלֹא הָיוּ בִּכְלַל צָרֵי הָעַיִן אֲשֶׁר כָּל מְגַמַּת פְּנֵיהֶם לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס. עַל כֵּן מִן הָרָאוּי שֶׁכָּל שְׁלֹשֶׁת מִינֵי צָרַעַת אֵלּוּ לֹא יִטְהֲרוּ כִּי אִם עַל יְדֵי כֹהֵן.
אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא קיד:) אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם וְאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם קְרוּיִים אָדָם, שֶׁאֵין הָאֻמּוֹת מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים, וּמִכָּאן הוֹכָחָה שֶׁאֵין גּוֹיִם מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת נְגָעִים בִּתְחִלַּת פֶּרֶק י״א.
וְאָמְרוֹ כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ, מוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁאֵין טֻמְאַת צָרַעַת בָּאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי אֶלָּא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְלֹא בִּפְנִים, כִּי הָאֻמּוֹת בְּחִינַת נַפְשָׁם עַצְמָהּ הִיא בְּחִינַת הַצָּרַעַת וּמִינָם, וּבְנֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל בְּפָגְעוֹ בָּם לְצַד הַחֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא יִרְשׁוֹם מַרְאֵה צָרַעַת בְּעוֹר בָּשָׂר, וְדַוְקָא בְּעוֹרוֹ וְלֹא בִּבְשָׂרוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּפְנִימִיּוּתוֹ.
וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ערכין ג.) כִּי טַעַם אָמְרוֹ ״אָדָם״ לוֹמַר אֲפִלּוּ תִּינוֹק, גַּם כָּלַל הָאִשָּׁה שֶׁגַּם הִיא נִקְרֵאת אָדָם, דִּכְתִיב (בראשית ה:ב) ״וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם״.
עוֹד אָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים טַעַם אָמְרוֹ ״בְעוֹר בְּשָׂרוֹ״ לְרַבּוֹת אֲפִלּוּ עוֹר שֶׁאֵין בּוֹ צִמְחֵי שְׂעָרוֹת, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא תֹּאמַר דַּוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁרָאוּי לְגַדֵּל צִמְחֵי שֵׂעָר, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ צִמְחֵי שֵׂעָר, הֲגַם שֶׁצָּמַח בּוֹ שֵׂעָר וְהָפַךְ לָבָן אֵינוֹ מְטַמֵּא, תַּלְמוּד לוֹמַר. וְעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ קְדִימַת הַבַּהֶרֶת לְשֵׂעָר לָבָן, אֲבָל אִם קָדַם שֵׂעָר לָבָן לַבַּהֶרֶת, כְּגוֹן זָקֵן שֶׁהִלְבִּין שְׂעָרוֹ אוֹ גַּרְמִינִי, וְהוּא מִי שֶׁבְּרִיָּתוֹ כָּךְ, טָהוֹר. וְאִם קָדְמָה בַּהֶרֶת לַשֵּׂעָר וּכְשֶׁגָּדַל הַשֵּׂעָר גָּדַל לָבָן בַּבַּהֶרֶת, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם צָרִיךְ שֶׁיַּקְדִּים צְמִיחַת הַשֵּׂעָר לַבַּהֶרֶת וְהַבַּהֶרֶת תַּהַפְכֶנּוּ לְלָבָן, אוֹ כֵּיוָן דְּסוֹף סוֹף לֹא הָיָה שֵׂעָר לָבָן אֶלָּא אַחַר הַבַּהֶרֶת הֲוֵי סִימַן טֻמְאָה. וְנִרְאֶה כִּי דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בּוֹ וַדַּאי כְּשֶׁגָּדַל הַשֵּׂעָר גָּדַל לָבָן, כִּי כֵּיוָן שֶׁבָּאִים לְפָנֵינוּ לְבָנִים מִי יֹאמַר שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ שְׁחוֹרִים וְהַבַּהֶרֶת הֲפָכָתַם לְלָבָן כְּהֶרֶף עַיִן, וְאִם כֵּן זֶה נִכְלָל גַּם כֵּן בְּמַה שֶׁשָּׁנִינוּ (נגעים ד:א) סָפֵק אִם וְכוּ׳, וְעַיֵּן מַה שֶׁאָמְרוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּפֶרֶק ב׳ דְּנִדָּה (יט. ד״ה ר״ו) כִּי הַבַּהֶרֶת חֶזְקָתָהּ מְהַפֶּכֶת הַשֵּׂעָר לְלָבָן, וְלָזֶה סְפֵקוֹ טָמֵא.
שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת וְגוֹ׳. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נגעים א:א) כִּי פֵּרוּשׁ סַפַּחַת הוּא מִין הַדּוֹמֶה לִשְׂאֵת, כִּי שְׂאֵת צֶמֶר נָקִי וְדוֹמֶה לוֹ בְּהַדְרָגָה שְׁנִיָּה לוֹ כְּסִיד הַהֵיכָל. וְהִנֵּה הֲגַם שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה סַפַּחַת אֶלָּא גַּבֵּי שְׂאֵת, הוּא הַדִּין סַפַּחְתָּהּ שֶׁל בַּהֶרֶת, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב: שְׂאֵת אוֹ סַפַּחְתָּהּ אוֹ בַּהֶרֶת וְסַפַּחְתָּהּ.
וְיֵשׁ לָדַעַת לָמָּה הִקְדִּים הַכָּתוּב זִכְרוֹן הַשְּׂאֵת קֹדֶם לַבַּהֶרֶת, אַחַר שֶׁהַבַּהֶרֶת הוּא לֹבֶן שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נגעים א:א): בַּהֶרֶת עַזָּה כַּשֶּׁלֶג, שְׁנִיָּה לָהּ שֶׁהִיא שְׂאֵת כְּצֶמֶר נָקִי, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים מַדְרֵגָה הַגְּדוֹלָה וְאַחַר כָּךְ מַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. וְנִרְאֶה שֶׁאִם הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״בַּהֶרֶת אוֹ סַפַּחַת אוֹ שְׂאֵת״, לְצַד שֶׁהַבַּהֶרֶת עַזָּה שֶׁלַּבְנוּנִיתָהּ הִיא בְּיוֹתֵר, כְּשֶׁיֹּאמַר ״אוֹ סַפַּחַת״ לֹא נִלְמַד מִמֶּנָּה סַפַּחַת הַשְּׂאֵת, וְהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁאֵין לָנוּ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה מִינֵי נְגָעִים, וְהֵם בַּהֶרֶת שְׂאֵת סַפַּחַת. גַּם אִם הָיָה אוֹמֵר ״בַּהֶרֶת אוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת״ לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ מִין נֶגַע שְׁלִישִׁי שֶׁהִיא סַפַּחַת הַבַּהֶרֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּא זִכְרוֹן הַסַּפַּחַת בָּאַחֲרוֹנָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן לְפִי סֵדֶר הָאָמוּר.
וּלְמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו:) שֶׁהַצָּרַעַת בָּאָה עַל לָשׁוֹן הָרַע, יִרְמֹז הַכָּתוּב בִּשְׁנֵי מַרְאוֹת נְגָעִים עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ז׳ מֵהִלְכוֹת דֵּעוֹת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: לָשׁוֹן הָרַע הוּא הַמְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר אֱמֶת, אֲבָל הָאוֹמֵר שֶׁקֶר הוּא נִקְרָא מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ, עַד כָּאן. הִנֵּה הָאוֹמֵר דִּבְרֵי גְּנַאי עַל חֲבֵרוֹ הֲגַם שֶׁאוֹמֵר אֱמֶת נִקְרָא בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע, וְהָאוֹמֵר שֶׁקֶר נִקְרָא מוֹצִיא שֵׁם רַע. וּכְנֶגֶד שְׁנֵי אֵלּוּ אָמַר שְׂאֵת אוֹ בַּהֶרֶת, שְׂאֵת כְּנֶגֶד מוֹצִיא שֵׁם רַע, וְאָמַר שְׂאֵת עַל דֶּרֶךְ (שמות כג:א) ״לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא״; בַּהֶרֶת כְּנֶגֶד לָשׁוֹן הָרַע, וְאָמַר לְשׁוֹן בַּהֶרֶת בְּהִירוּת שֶׁיּוֹרֶה הַצְדָּקַת הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים כִּי כֵנִים הֵם וְאַף עַל פִּי כֵן מְאוּסִים הֵם וִיסוֹבְבוּ הַצָּרַעַת. וּלְצַד שֶׁיֵּשׁ הַדְרָגוֹת בִּשְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת, לָזֶה עָשָׂה ה׳ בָּרוּךְ הוּא סַפַּחַת לַשְּׂאֵת וְלַבַּהֶרֶת כִּבְחִינַת הַדִּבּוּר אֲשֶׁר יְסוֹבֵב אוֹתָהּ.
וְהָיָה וְגוֹ׳ לְנֶגַע. פֵּרוּשׁ, לֶהֱיוֹת שֶׁעִקַּר טֻמְאַת הַנֶּגַע יַגִּידוּ הַשְּׂעָרוֹת וְלֹא מַרְאִית הַשְּׂאֵת וְהַבַּהֶרֶת מַגֶּדֶת צָרַעַת זוּלַת הַשֵּׂעָר, לָזֶה אָמַר ״וְהָיָה וְגוֹ׳ לְנֶגַע״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הַבָּא אַחַר כָּךְ וְהוּא כְּשֶׁיַּהֲפֹךְ שְׂעָרוֹ לְלָבָן.