וַיִּקְרָא י״ג · ד׳

וְאִם־בַּהֶ֩רֶת֩ לְבָנָ֨ה הִ֜וא בְּע֣וֹר בְּשָׂר֗וֹ וְעָמֹק֙ אֵין־מַרְאֶ֣הָ מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הֿ לֹא־הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

במילים פשוטות

כאן מדובר בבהרת לבנה שאין בה עדיין סימני טומאה ודאיים. אבן עזרא מסביר ש״ועמוק אין מראה מן העור״ פירושו שהנגע אינו נראה עמוק יותר מן העור, וגם השיער לא הפך ללבן. במצב כזה, כשחסרים סימני הטומאה, הכהן אינו מטמא מיד אלא מסגיר את האדם לשבעת ימים. רש״י מבאר ש״והסגיר״ פירושו שיסגירו בבית אחד ולא יראה אותו עד סוף השבוע, כדי שהזמן יוכיח את התפתחות הסימנים. אבן עזרא מוסיף שהמתנה זו הגיונית, שכן רוב החליים משתנים ומתבררים ביום השביעי.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ועמק אין מראה. לֹא יָדַעְתִּי פֵרוּשׁוֹ:

והסגיר. יַסְגִּירֶנּוּ בְּבַיִת אֶחָד וְלֹא יִרְאֶה עַד סוֹף הַשָּׁבוּעַ וְיוֹכִיחוּ סִימָנִים עָלָיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם בַּהֲרָא חַוְרָא הִיא בִּמְשַׁךְ בִּסְרֵהּ וְעַמִיק לֵית מֶחֱזָהָא מִן מַשְׁכָא וּשְׂעָרָא לָא אִתְהֲפִיךְ לְמֶחֱוָר וְיַסְגַר כַּהֲנָא יָת מַכְתָּשָׁא שִׁבְעָא יוֹמִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

הפך לבן. טעמו נהפך ללבן:

עמוק. יותר יש בעמקו מעומק העור ואיננו כמו שפל:

וטמא אותו. בדבור שיאמר שהוא טמא:

והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים. האדם יהיה נסגר והוא ייחל עד שבעת ימים כי רובי החליים ישתנו ביום השביעי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ועמוק אין מראה - שאינו לבן כאחד ממראות נגעים המפורש במסכת נגעים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואם בהרת לבנה היא אבל אינה לבנה כ״‎כ שיהא מראה הנגע עמוק מן העור כדכתיב ושערה לא הפך לבן, ועמק אין מראה פרש״‎י לא ידעתי פירושו כלומר כיון דלבנה היא איך אפשר שלא יהא מראה עמוק. וי״‎א ועמק אין מראה כמו גבי שחין כדאיתא בתו״‎כ מניין לרבות השוה לגבוה פי׳‎ שהנגע שוה לשאר בשר ת״‎ל ושפלה איננה ה״‎נ איצטריך ועמק אין מראה מן העור לרבות השוה לגבוה.

ושערה לא הפך לבן ושערה קדמאה לא מפיק ה״‎א.

והסגיר הכהן ולסוף שבעת ימים יתבונן הכהן אם יהיה בו פשיון כי הרואה דבר תדיר והוא גדול מעט מעט אינו מתבונן בגדלותו כמו באותו שאינו רואה אלא לפרקים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל