וְרָאָ֣ה אֹתָ֣הּ הַכֹּהֵ֡ן וְהִנֵּ֣ה נֶהְפַּךְ֩ שֵׂעָ֨ר לָבָ֜ן בַּבַּהֶ֗רֶת וּמַרְאֶ֙הָ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר צָרַ֣עַת הִ֔וא בַּמִּכְוָ֖ה פָּרָ֑חָה וְטִמֵּ֤א אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃

הכהן רואה שבבהרת שבמקום המכווה הפך השיער ללבן, ומראהּ עמוק מן העור, ומטמא אותו: זו צרעת שפרחה במכווה. הפסוק מקביל לדין השחין: גם כאן שני הסימנים - שיער לבן ומראה עמוק - קובעים את הטומאה. חזקוני מוסיף שמן המילה ״עמוק״ אפשר לרבות גם נגע ששווה לגובה העור, שהרי נאמר בפרשה אחרת ״ושפלה איננה מן העור״. הכהן מכריז על צרעת ודאית במקום שבו נרפאה מכוות האש והופיעו סימני הטומאה המובהקים.