הפסוק פותח דין נוסף: בשר שהיה בעורו מכוות אש, ובמקום שנרפאה המכווה הופיעה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה בלבד. רש״י מסביר ש״מחית המכוה״ פירושו שכשהחלימה המכווה, מקומה נהפך לבהרת פתוכה - מעורבת בלובן ואודם - או ללבנה חלקה. רש״י מעיר ששאלה מתעוררת: סימני המכווה וסימני השחין שווים, ולמה חילקם הכתוב לשתי פרשות? ומשיב שהדבר בא ללמד שאין הם מצטרפים זה עם זה - אם נולד חצי גריס בשחין וחצי במכווה אינם מצטרפים לשיעור אחד. אבן עזרא מבאר ש״או לבנה״ פירושו לבנה לבדה.
או בשר אין חלוק בין שחין למכוה וחלקן הכתוב לשתי פרשיות לומר שחצי גריס שחין וחצי גריס מכוה אין מצטרפין להיות גריס שלם. כדאיתא במסכת חולין גריס חצי פול והוא שיעור טומאה לשחין ולמכוה.