וְאִ֣ם ׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין־בַּבַּהֶ֙רֶת֙ שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥הֿ אֵינֶ֛נָּה מִן־הָע֖וֹר וְהִ֣וא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

אם הכהן בודק ואינו מוצא סימני טומאה בבהרת שבמקום המכווה - אין בה שיער לבן, אינה שפלה מן העור, והיא כהה - הוא מסגיר את האדם שבעת ימים. הפסוק מקביל לחלוטין לדין שנאמר בשחין: בהיעדר סימני טומאה ברורים אין מטמאים מיד, אלא ממתינים שבוע לבירור התפתחות הנגע. תרגום אונקלוס מבהיר את פרטי הבדיקה: שאין בבהרת שיער לבן, שאין מראהּ נמוך מן העור, ושהיא עמומה. ההסגר נועד לתת לזמן להכריע אם מדובר בצרעת או ברושם המכווה בלבד.