וַיִּקְרָא י״א · ל׳

הכתוב ממשיך ומונה את האנקה, הכוח, הלטאה, החומט והתנשמת. רש״י מזהה את השרצים הללו בלעז, ומעיר ש״תנשמת״ כאן היא הדומה לטלפא. חזקוני מזהה אף הוא את השרצים בלעז, ומעיר שה״כוח״ לא נתפרש לו. אונקלוס מתרגם את שמות השרצים בארמית. הפסוק משלים את מניין שמונת השרצים הטמאים, בהוסיפו חמישה נוספים על השלושה שנמנו קודם. הפרשנים עוסקים בעיקר בזיהוי השרצים, אך מדגישים שזיהוים המדויק אינו ברור לחלוטין ותלוי במסורת. אלה שמונת השרצים שנבלתם מטמאת במגע, והם היחידים מבין השרצים הקטנים שהתורה קבעה בהם טומאה מפורשת, כפי שיסכם הכתוב בהמשך.