וְהִפְלָ֣ה יְהֹוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכׇּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר׃

ה׳ מבטיח ״והפלה ה׳ בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר״. רש״י מבאר ש״והפלה״ פירושו והבדיל. אבן עזרא מבאר ש״דבר״ כאן יכול להתפרש כעניין של דברים או כמשמעות של ״יש״ ודבר מה, כמו ״לא חסרת דבר״. הפסוק ממשיך את עקרון ההבחנה בין ישראל למצרים שהחל במכת הערוב: מקנה ישראל יינצל לחלוטין בעוד מקנה מצרים יוכה. ההבדלה המדויקת בין רכוש שני העמים היא הוכחה נוספת שהמכות מכוונות בהשגחה ואינן אסון טבע מקרי הפוגע בכול.