שְׁמוֹת ט׳ · ג׳

הִנֵּ֨ה יַד־יְהֹוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃

במילים פשוטות

ה׳ מתרה ״הנה יד ה׳ הויה במקנך אשר בשדה... דבר כבד מאד״, ומפרט את מיני הבהמות: סוסים חמורים גמלים בקר וצאן. רש״י מבאר ש״הויה״ הוא לשון הווה, שכן בלשון נקבה יאמרו על העבר ״היתה״, על העתיד ״תהיה״, ועל ההווה ״הויה״, כמו ״עושה״ ״רועה״. אבן עזרא מבאר ש״דבר״ הוא שם כולל למגפה, ומרחיב בחילופי היו״ד והוי״ו במילה ״הויה״. הפסוק מפרט את מכת הדבר, הפוגעת דווקא במקנה שבשדה - רכושם החי של המצרים - ומדגיש את חומרתה: דבר כבד מאוד הפוגע בכל מיני הבהמות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הנה יד ה' הויה. לְשׁוֹן הֹוֶה, כִּי כֵן יֹאמַר בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה עַל שֶׁעָבַר הָיְתָה, וְעַל הֶעָתִיד תִּהְיֶה, וְעַל הָעוֹמֵד הוֹיָה, כְּמוֹ עוֹשָׂה, רוֹצָה, רוֹעָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

הָא מָחָא מִן קֳדָם יְיָ הַוְיָא בִּבְעִירָךְ דִי בְחַקְלָא בְּסוּסְוָתָא בַּחֲמָרֵי בְּגַמְלֵי בְּתוֹרֵי וּבְעָנָא מוֹתָא תַּקִיף לַחֲדָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

הנה יד ד' הויה. הנה מצאנו שיתחלף היו"ד בוי"ו, ואתה הוה להם למלך (נחמיה ו ו) והפך זה שוי"ו אשר לא יבושו קוָֹי (ישעי' מט כג) יתחלף ביו"ד וקוֵֹי ד' יחליפו כח (שם מ לא) :

ומלת דֶבֶר שם כלל לא מצאנוהו בפעלים רק במקום אחד, ותדבר את כל זרע המלוכה (דה"ב כב י), ובס' מלכים כתוב, ותאבד (מ"ב יא א) והפי' רחוק רק לא ידענו טוב ממנו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

הנה יד ה׳‎ הויה לפי סברת שקול הדעת יש פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר על מכת דבר וברד שלא שמשו רביע החדש.

במקנך אשר בשדה גם הבהמות שהצלתם מן הערוב על יד רועים לא יוכלו לעמוד בחזקת מכה זו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה. פֵּרוּשׁ דַּוְקָא, וְכוּלָּן מֵתוּ דִּכְתִיב ״וַיָּמָת כָּל מִקְנֵה מִצְרָיִם״ (שמות ט:ו), פֵּרוּשׁ שֶׁהָיוּ בַּשָּׂדֶה כָּרָשׁוּם בְּדִבְרֵי ה׳.

מקור: ספריא · נחלת הכלל