שְׁמוֹת ט׳ · ג׳

הנה יד ה' הויה. לְשׁוֹן הֹוֶה, כִּי כֵן יֹאמַר בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה עַל שֶׁעָבַר הָיְתָה, וְעַל הֶעָתִיד תִּהְיֶה, וְעַל הָעוֹמֵד הוֹיָה, כְּמוֹ עוֹשָׂה, רוֹצָה, רוֹעָה:

הָא מָחָא מִן קֳדָם יְיָ הַוְיָא בִּבְעִירָךְ דִי בְחַקְלָא בְּסוּסְוָתָא בַּחֲמָרֵי בְּגַמְלֵי בְּתוֹרֵי וּבְעָנָא מוֹתָא תַּקִיף לַחֲדָא:

הנה יד ד' הויה. הנה מצאנו שיתחלף היו"ד בוי"ו, ואתה הוה להם למלך (נחמיה ו ו) והפך זה שוי"ו אשר לא יבושו קוָֹי (ישעי' מט כג) יתחלף ביו"ד וקוֵֹי ד' יחליפו כח (שם מ לא) :

ומלת דֶבֶר שם כלל לא מצאנוהו בפעלים רק במקום אחד, ותדבר את כל זרע המלוכה (דה"ב כב י), ובס' מלכים כתוב, ותאבד (מ"ב יא א) והפי' רחוק רק לא ידענו טוב ממנו:

הנה יד ה׳‎ הויה לפי סברת שקול הדעת יש פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר על מכת דבר וברד שלא שמשו רביע החדש.

במקנך אשר בשדה גם הבהמות שהצלתם מן הערוב על יד רועים לא יוכלו לעמוד בחזקת מכה זו.

אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה. פֵּרוּשׁ דַּוְקָא, וְכוּלָּן מֵתוּ דִּכְתִיב ״וַיָּמָת כָּל מִקְנֵה מִצְרָיִם״ (שמות ט:ו), פֵּרוּשׁ שֶׁהָיוּ בַּשָּׂדֶה כָּרָשׁוּם בְּדִבְרֵי ה׳.