שְׁמוֹת ט׳ · ה׳

וַיָּ֥שֶׂם יְהֹוָ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהֹוָ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃

במילים פשוטות

ה׳ קובע מועד: ״מחר יעשה ה׳ הדבר הזה בארץ״. אבן עזרא מבאר ש״וישם ה׳ מועד״ פירושו ששם ה׳ קצב וזמן לתחילת האות. רשב״ם מבאר את טעם קביעת המועד ״לאמר״ - שלא יאמרו המצרים שזו מכת מדינה טבעית, אלא יידעו שהיא באה בזמן מדויק שנקבע מראש. הפסוק מלמד שקביעת מועד המכה מראש היא חלק ממהותה: היא נועדה להוכיח שהדבר אינו תופעה טבעית מקרית אלא מעשה מכוון של ה׳ בזמן קצוב. ההתראה מראש והדיוק בזמן מבדילים בין השגחה גלויה לבין מגפה רגילה.
מבוסס על אבן עזרא, רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְשַׁוִי יְיָ זִמְנָא לְמֵימָר מְחַר יַעְבֵּד יְיָ פִּתְגָמָא הָדֵין בְּאַרְעָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וישׂם. שם קצב וזמן לתחלת האות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

מועד לאמר - שלא יאמרו מכת מדינה היא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיָּשֶׂם ה׳ מוֹעֵד לֵאמֹר. פֵּרוּשׁ, הוֹדִיעַ אוֹתָם זְמַן הַמַּכָּה כְּדֵי שֶׁיַּכְנִיסוּ הַמִּקְנֶה מֵהַשָּׂדוֹת, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ לוֹ שֶׁעָשָׂה בְּמַכַּת הַבָּרָד, וְשָׁם אָמַר ה׳ הַדְּבָרִים מְפוֹרָשִׁים דִּכְתִיב (שמות ט:יט): ״שְׁלַח הָעֵז״ וְגוֹ׳, וְכָאן אָמַר הַדְּבָרִים בְּרֶמֶז, וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר בְּתֵיבַת לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, שֶׁיֹּאמְרוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שִׂימַת מוֹעֵד זֶה לְפַרְעֹה וְלַמִּצְרִיִּים כִּי הוּא תַּכְלִית הַמְכֻוָּן כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל