וַיַּ֤עַשׂ יְהֹוָה֙ כֵּ֔ן וַיָּבֹא֙ עָרֹ֣ב כָּבֵ֔ד בֵּ֥יתָה פַרְעֹ֖ה וּבֵ֣ית עֲבָדָ֑יו וּבְכׇל־אֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם תִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵ֥י הֶעָרֹֽב׃

ה׳ עושה כן, וערוב כבד בא לבית פרעה ולבית עבדיו, ובכל ארץ מצרים ״תשחת הארץ מפני הערוב״. רש״י מבאר ש״תשחת הארץ״ פירושו נשחתת הארץ, כתרגום ״אתחבלת ארעא״. אבן עזרא מבאר שהמכה באה למחרת כאשר דיבר משה, ו״ויבא ערב כבד״ נעשה מעצמו, ומדגיש שמכה זו היתה קשה מן הראשונות. הפסוק מתאר את קיום מכת הערוב בפועל: פלישת חיות הטרף גורמת להשחתה ולהרס בכל הארץ. חומרתה הגוברת של המכה, המכלה את הארץ עצמה, מכינה את פרעה לפנייה נוספת אל משה בבקשה להסירה.