שְׁמוֹת ח׳ · י״ט

ושמתי פדת. שֶׁיַּבְדִּיל בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמְּךָ:

וֶאֱשַׁוֵי פוּרְקַן לְעַמִי וְעַל עַמָךְ אַיְתִי מָחָא לִמְחָר יְהֵא אָתָא הָדֵין:

ושמתי פדות. כטעם הפרש, וכל פדיון קרוב מזה הטעם:

ושמתי פדות - לשון הבדלה, וכן ישועה והצלה וחלצה פורקן, כולן לשון הפרשה והבדלה זה מזה.

למחר יהיה - שלא תאמר מקרה הוא היה לנו.

וְשַׂמְתִּי פְדוּת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ. שֶׁגַּם לְקִצָת עַמִּי שֶׁיָּבֹאוּ לִמְקוֹם הֶעָרוֹב לֹא יַזִּיק הֶעָרוֹב כְּלָל, וְיַזִּיק לְעַמְּךָ בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם בְּעַצְמוֹ:

למחר יהיה שלא תאמר מקרה הוא. וכן במכת דבר דכתיב ביה וישם ה׳‎ מועד לאמר.

וְשַׂמְתִּי פְדֻת. פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לְאֶרֶץ גּוֹשֶׁן, עוֹד יַעֲשֶׂה פְדוּת אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חוּץ מֵאֶרֶץ גּוֹשֶׁן, לְבַל קְרוֹב לָהֶם הֶעָרוֹב. וְדִקְדֵּק לוֹמַר בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיִּהְיוּ עַמִּי וְעַמְּךָ עוֹמְדִים בְּשָׁוֶה, יַעֲשֶׂה ה׳ פְּדוּת לָזֶה מִבֵּין זֶה, וְלַנָּכְרִי יַשִּׁיךְ וּלְאִישׁ יִשְׂרָאֵל לֹא יַשִּׁיךְ.