אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וּתְרַבִּי יָתְהוֹן כְּמָא דִי רַבִּיתָא יָת אֲבוּהוֹן וִישַׁמְשׁוּן קֳדָמָי וּתְהֵי לְמֶהֱוֵי לְּהוֹן רְבוּתְהוֹן לְכַהֲנוּת עֲלָם לְדָרֵיהוֹן:
Onkelos Exodus
שְׁמוֹת מ׳ · ט״ו
וּמָשַׁחְתָּ֣ אֹתָ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר מָשַׁ֙חְתָּ֙ אֶת־אֲבִיהֶ֔ם וְכִהֲנ֖וּ לִ֑י וְ֠הָיְתָ֠ה לִהְיֹ֨ת לָהֶ֧ם מׇשְׁחָתָ֛ם לִכְהֻנַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתָֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
ומשחת אותם כאשר משחת את אביהם, וכיהנו לי, והייתה להיות להם משחתם לכהונת עולם לדורותם. ה׳ מצווה את משה למשוח את בני אהרן כשם שמשח את אביהם, כדי שיכהנו לפניו, ומשיחה זו תהיה להם לכהונת עולם לדורותם. לפי פשט הכתוב, משיחת בני אהרן מכהנת אותם, ומשיחה זו קובעת את הכהונה לזרעם לדורות. תרגום אונקלוס מתרגם ״ומשחת אותם״ כותרבי יתהון, ו״לכהונת עולם לדורותם״ כלכהנות עלם לדריהון. הפסוק חותם את ציווי קידוש הכוהנים, ומצווה על משיחת בני אהרן כמשיחת אביהם, ומדגיש שמשיחה זו קובעת כהונת עולם לדורותם, ובכך משלים את ציווי ה׳ למשה על סדר ההקמה, המשיחה והקידוש.
מבוסס על פשט · נכתב ונערך במקור