שְׁמוֹת ד׳ · ט׳

והיו המים וגו'. "וְהָיוּ" "וְהָיוּ", ב' פְּעָמִים נִרְאֶה בְעֵינַי, אִלּוּ נֶאֱמַר וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאוֹר לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁבְּיָדוֹ הֵם נֶהְפָּכִים לְדָם - וְאַף כְּשֶׁיֵּרְדוּ לָאָרֶץ יִהְיוּ בַּהֲוָיָתָן, אֲבָל עַכְשָׁו מְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ דָם עַד שֶׁיִּהְיוּ בַיַּבָּשֶׁת:

וִיהֵי אִם לָא יְהֵמְנוּן אַף לִתְרֵין אָתַיָא הָאִלֵּין וְלָא יְקַבְּלוּן מִנָךְ וְתִסַב מִמַיָא דִבְנַהֲרָא וְתֵשׁוֹד לְּיַבֶּשְׁתָּא וִיהוֹן מַיָא דִי תִסַב מִן נַהֲרָא וִיהוֹן לִדְמָא בְּיַבֶּשְׁתָּא:

והיה. ואם היו עוד מקצת ישראל שלא יאמינו באות האחרון תעשה האות השלישי ויאמינו, וכתיב ויעש האותות לעיני העם (למטה פ' ל), וזה האות השלישי שהוא והיו לדם ביבשת הוא חלק מהמכה הראשונה בעשר המכות העתידה להיות:

והיו המים וגו' - כפולות כעין, נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו.

וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר. כִּי הֱיוֹת הַפָּשׁוּט נֶהְפָּךְ כֻּלּוֹ לְמוּרְכָּב בִּלְתִּי אֶמְצָעִי, לֹא יִצֻּיַּר כְּלָל.

והיו לדם ביבשת ולא יחזרו לקדמותם ובזאת ידעו כי מאת הקב״‎ה הוא כי כל דבר שנעשה ע״‎י כשוף חוזר לקדמותו, והללו יהיו דם.

וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה. כִּי יֹאמְרוּ הֲלֹא הִבְטִיחַ ה׳ אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר ״וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי״ (בראשית טו:יד), וּמָה הָאוֹת כִּי יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת? עַל זֶה אָמַר ״וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְגוֹ׳ וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת״. וְיָדוּעַ שֶׁמַּכַּת הַיְאוֹר הוּא מַכַּת אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, כִּי הָיוּ כֻּלָּם מַאֲמִינִים בּוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פט:ד) ״הָרְשָׁעִים מִתְקַיְּמִים עַל אֱלֹהֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר׳״ כוּ׳. וְכָל מִצְרַיִם לוֹקִים כְּשֶׁהַיְאוֹר לוֹקֶה, כִּי כָל הַצְלָחָתָם תְּלוּיָה בַּיְאוֹר. וּמַכַּת הַיְאוֹר מוֹפֵת גָּדוֹל עַל שֶׁיִּשְׁלַח ה׳ בָּהֶם עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה בָּהֶם וּבֵאלֹהֵיהֶם. וְכֵן הָיְתָה מַכָּה רִאשׁוֹנָה בַּיְאוֹר, וְזֶה הָיְתָה הַתְחָלָה לִנְפִילָתָם עַל יְדֵי שֶׁנֶּהֱפַךְ הַיְאוֹר לְדָם. וְכֵן מַכָּה אַחֲרוֹנָה הָיָה בְּמֵי יַם סוּף. וְאַחַר שֶׁיִּרְאוּ כָּל הַמּוֹפְתִים הַלָּלוּ, יִהְיוּ בְּטוּחִים שֶׁ״מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן״ (תהלים קיג:ז) בְּבִטּוּל הַסִּבָּה וְהַמְסֻבָּב, וּבְקִיּוּם הַבְטָחַת ״וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי״.

וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ. וְכִי יֵשׁ סָפֵק לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעוֹד, וַהֲלֹא כְּבָר אָמַר ״וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ״? וְאוּלַי שֶׁשִּׁעוּר הַדְּבָרִים כָּךְ הוּא: וְהָיָה אִם עֲדַיִן תָּחוּשׁ עוֹד וְלֹא יַסְפִּיק לְךָ טַעַם זֶה לוֹמַר שֶׁבּוֹ וַדַּאי יַאֲמִינוּ.

עוֹד נִרְאֶה כִּי נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ לְהָסִיר גַּם סָפֵק שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, וְהוּא דִּלְמָא לֹא יַחְלִיטוּ יִשְׂרָאֵל הָאֱמוּנָה בְּלִבָּם הֲגַם שֶׁבִּפְנֵיהֶם לֹא יֻכַּר הֶעְדֵּר הָאֱמוּנָה, לָזֶה אָמַר ״אִם לֹא יַאֲמִינוּ״ וְגוֹ׳, וְסָפֵק זֶה אֵינוֹ יוּכַל לְהִתְבָּרֵר לְמֹשֶׁה לוֹמַר עָלָיו מִי אִיכָּא סְפֵיקָא קַמֵּי שְׁמַיָּא לוֹמַר ״אִם לֹא״, שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב, וּבָא הָאָדוֹן לְהָסִיר מִמֶּנּוּ סְפֵק הַכְחָשַׁת הָאֱמוּנָה בְּלֵב יִשְׂרָאֵל בְּאֶמְצָעוּת שְׁלֹשׁ הָאוֹתוֹת.

וְהָיוּ הַמַּיִם וְגוֹ׳. מְאוֹר עֵינֵי יִשְׂרָאֵל רַשִׁ״י זַ״ל נִרְאֶה בְּעֵינָיו כִּי טַעַם אָמְרוֹ ״וְהָיוּ וְהָיוּ״ הוּא לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיוּ לְדָם עַד שֶׁיִּהְיוּ בַּיַּבֶּשֶׁת. וְדִבְרֵי קָדוֹשׁ חֵן. וַאֲנִי מוֹסִיף בּוֹ טַעַם לִשְׁבָח, כִּי הוּא מִטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁצִּוָּה ה׳ כִּי אַהֲרֹן הוּא יַכֶּה בְּמַטֵּהוּ בַּיְאוֹר, וְאָמְרוּ זַ״ל (שמות רבה ט,י) כִּי מֹשֶׁה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַכּוֹת הַיְאוֹר לְצַד שֶׁהֵגִין בַּעֲדוֹ, וְכָאן צִוָּה ה׳ שֶׁיִּקַּח מִמֵּימֵי הַיְאוֹר וְיִהְיוּ לְדָם, וְנִתְחַכֵּם שֶׁלֹּא תִהְיֶה הַמַּכָּה עַל יְדֵי מֹשֶׁה. לָזֶה אָמַר וְהָיוּ בַּהֲוָיָּתָן כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיוּ בְּיָדוֹ, אֶלָּא אַחַר שֶׁיִּהְיוּ בַּיַּבֶּשֶׁת יִהְיוּ דָם, וּבָזֶה אֵין לְקוּתָם בָּא עַל יְדֵי מֹשֶׁה.