ה׳ אומר למשה להשיב ידו אל חיקו, והוא משיבה ומוציאה והנה שבה כבשרו. רש״י מבאר שמכאן שמידה טובה ממהרת לבוא ממידת פורענות, שהרי בראשונה, כשלקתה היד בצרעת, לא נאמר ״מחיקו״, וכאן ברפואה נאמר ״ויוצאה מחיקו״. אונקלוס מתרגם ״והא תבת הות כבשריה״. הפסוק משלים את האות השני: היד השבה לבריאותה מוכיחה שלא רק שה׳ שולט להעניש אלא גם לרפא ולהיטיב, וזאת במהירות רבה יותר. האות מדגיש את חסד ה׳ ואת יכולתו לשנות מצב לטובה, ומחזק את אמונת ישראל בשליחות משה ובגאולה הקרבה מתוך רחמים.
