התחילו ללמודמצרעת כשלג. דֶּרֶךְ צָרַעַת לִהְיוֹת לְבָנָה - "וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִיא" (ויקרא י"ג); אַף בְּאוֹת זֶה רָמַז לוֹ שֶׁלָּשׁוֹן הָרָע סִפֵּר בְּאָמְרוֹ לֹא יַאֲמִינוּ לִי, לְפִיכָךְ הִלְקָהוּ בְצָרַעַת, כְּמוֹ שֶׁלָּקְתָה מִרְיָם עַל לָשׁוֹן הָרָע (שבת צ"ז):
וַאֲמַר יְיָ לֵהּ עוֹד אָעֵיל כְּעַן יְדָךְ בְּעִטְּפָךְ וְאָעֵיל יְדֵהּ בְּעִטְפֵהּ וְאַפְקַהּ וְהָא יְדֵהּ חַוְרָא כְתַלְגָא:
ויאמר. האות הראשון מטהו שהוא נמצא בידו, והשני בידו, אמר יפת, בעבור שחשד שלא יאמינו נצטרעה ידו א"כ היה ראוי להיות זה האות הראשון, ור' ישועה אמר כי זה רמז לישראל שהיו בתחלה חפשים, ונגעם השם בעבדות מצרים והוא ירפאם וישובו חפשים:
ויאמר. הגאון אמר כי החיק הוא בית הזרוע, וככה "בחיקו ישא" (ישעי' מ יא) "שאהו בחיקך" (במד' יב), ואחרים אמרו כי הוא הבגד הסמוך לחזה: