שְׁמוֹת ד׳ · ו׳

וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה ל֜וֹ ע֗וֹד הָֽבֵא־נָ֤א יָֽדְךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַיָּבֵ֥א יָד֖וֹ בְּחֵיק֑וֹ וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ וְהִנֵּ֥ה יָד֖וֹ מְצֹרַ֥עַת כַּשָּֽׁלֶג׃

במילים פשוטות

ה׳ אומר למשה להביא ידו בחיקו, והוא מביאה ומוציאה והנה ידו מצרעת כשלג. רש״י מבאר שדרך הצרעת להיות לבנה, ושאף באות זה רמז לו שסיפר לשון הרע באמרו ״לא יאמינו לי״, ולכן הלקהו בצרעת כמו שלקתה מרים על לשון הרע. אונקלוס מתרגם ״והא ידיה חורא כתלגא״. אבן עזרא מביא בשם רבי ישועה שזה רמז לישראל שהיו בתחילה חופשיים, ונגעם ה׳ בעבדות מצרים, וירפאם וישובו חופשיים. הפסוק מתאר את האות השני, הצרעת, שנועד לשכנע את מי שלא יאמין לאות הראשון, ורומז הן לתוכחה על משה והן לגורל ישראל.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

מצרעת כשלג. דֶּרֶךְ צָרַעַת לִהְיוֹת לְבָנָה - "וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִיא" (ויקרא י"ג); אַף בְּאוֹת זֶה רָמַז לוֹ שֶׁלָּשׁוֹן הָרָע סִפֵּר בְּאָמְרוֹ לֹא יַאֲמִינוּ לִי, לְפִיכָךְ הִלְקָהוּ בְצָרַעַת, כְּמוֹ שֶׁלָּקְתָה מִרְיָם עַל לָשׁוֹן הָרָע (שבת צ"ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יְיָ לֵהּ עוֹד אָעֵיל כְּעַן יְדָךְ בְּעִטְּפָךְ וְאָעֵיל יְדֵהּ בְּעִטְפֵהּ וְאַפְקַהּ וְהָא יְדֵהּ חַוְרָא כְתַלְגָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויאמר. האות הראשון מטהו שהוא נמצא בידו, והשני בידו, אמר יפת, בעבור שחשד שלא יאמינו נצטרעה ידו א"כ היה ראוי להיות זה האות הראשון, ור' ישועה אמר כי זה רמז לישראל שהיו בתחלה חפשים, ונגעם השם בעבדות מצרים והוא ירפאם וישובו חפשים:

ויאמר. הגאון אמר כי החיק הוא בית הזרוע, וככה "בחיקו ישא" (ישעי' מ יא) "שאהו בחיקך" (במד' יב), ואחרים אמרו כי הוא הבגד הסמוך לחזה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל