שְׁמוֹת ד׳ · כ״ט

וַיֵּ֥לֶךְ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־כׇּל־זִקְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

משה ואהרן הולכים ואוספים את כל זקני בני ישראל. אונקלוס מתרגם ״ואזל משה ואהרן וכנשו ית כל סבי בני ישראל״. אבן עזרא מבאר שהזקנים הם היועצים בכל דור ודור, כי לא יוכלו משה ואהרן לדבר עם שש מאות אלף איש, אלא הזקנים ידברו להם. חזקוני מוסיף שהזקנים הם המיוחדים לישיבה. הפסוק מתאר את הצעד הראשון במסירת בשורת הגאולה: כינוס זקני העם, מנהיגיו ונציגיו, כדי שדרכם תעבור הבשורה לכלל ישראל. בחירת הזקנים כערוץ התקשורת מלמדת על סדר מנהיגותי מקובל, שבו הזקנים משמשים מתווכים בין השליחים לבין ההמון הרב.

מבוסס על אבן עזרא, חזקוני, אונקלוס · נכתב ונערך במקור