שְׁמוֹת ל״ח · ח׳

וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ {ס}

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

בצלאל עשה את הכיור נחושת ואת כנו נחושת, במראות הצובאות אשר צבאו פתח אוהל מועד. הכיור וכנו נעשו מנחושת המראות שהביאו הנשים. רש״י מבאר שהנשים היו בידיהן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עיכבו מלהביא לנדבת המשכן, ומשה מאס בהן מפני שנעשו ליצר הרע, אך הקדוש ברוך הוא אמר לו לקבלן, שהן חביבות עליו מן הכול, שבהן העמידו הנשים צבאות רבים במצרים. אבן עזרא מבאר שדרך הנשים להתייפות ולראות פניהן במראות נחושת בכל בוקר. לפי פשט הכתוב, הכיור נועד לרחיצת ידי ורגלי הכוהנים. הפסוק מתאר את עשיית הכיור ממראות הנשים הצדקניות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

במראת הצבאת. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְיָדָן מַרְאוֹת שֶׁרוֹאוֹת בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מִתְקַשְּׁטוֹת, וְאַף אוֹתָן לֹא עִכְּבוּ מִלְּהָבִיא לְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, וְהָיָה מוֹאֵס מֹשֶׁה בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִם לְיֵצֶר הָרָע, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה קַבֵּל, כִּי אֵלּוּ חֲבִיבִין עָלַי מִן הַכֹּל, שֶׁעַל יְדֵיהֶם הֶעֱמִידוּ הַנָּשִׁים צְבָאוֹת רַבּוֹת בְּמִצְרַיִם; כְּשֶׁהָיוּ בַעְלֵיהֶם יְגֵעִים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, הָיוּ הוֹלְכוֹת וּמוֹלִיכוֹת לָהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם וְנוֹטְלוֹת הַמַּרְאוֹת, וְכָל אַחַת רוֹאָה עַצְמָהּ עִם בַּעְלָהּ בַּמַּרְאָה, וּמְשַׁדַּלְתּוֹ בִדְבָרִים, לוֹמַר אֲנִי נָאָה מִמְּךָ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְבִיאוֹת לְבַעְלֵיהֶן לִידֵי תַאֲוָה וְנִזְקָקוֹת לָהֶם וּמִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ (שיר השירים ח'), וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַרְאֹת הַצּוֹבְאוֹת. וְנַעֲשָׂה הַכִּיּוֹר מֵהֶם, שֶׁהוּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ - לְהַשְׁקוֹת מִמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ לְמִי שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ וְנִסְתְּרָה; וְתֵדַע לְךָ שֶׁהֵן מַרְאוֹת מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְגוֹ', וַיַּעַשׂ בָּהּ וְגוֹמֵר, וְכִיּוֹר וְכַנּוֹ לֹא הֻזְכְּרוּ שָׁם, לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא הָיָה נְחֹשֶׁת שֶׁל כִּיּוֹר מִנְּחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא, וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס בְּמֶחְזְיָת נְשַׁיָא וְהוּא תַרְגּוּם שֶׁל מַרְאוֹת, מירוריי"ש בְּלַעַז. וְכֵן מָצִינוּ וְהַגִּלְיוֹנִים (ישעיה ג') - מְתַרְגְּמִינָן מֶחְזְיָתָא:

אשר צבאו. לְהָבִיא נִדְבָתָן:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַעֲבַד יָת כִּיוֹרָא נְחָשָׁא וְיָת בְּסִיסֵהּ נְחָשָׁא בְּמֶחְזְיַן נְשַׁיָא דְאָתְיָן לְצַלָאָה בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא:

Onkelos Exodus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ובי"ת במראות. תחת מ"ם כי נכון הוא בלשון הקדש, כמו והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח לב) וככה בלשון ישמעאל:

וטעם הצובאות. כי משפט כל הנשים להתיפות לראות פניהם בכל בקר במראות נחשת או זכוכית לתקן הפארים שעל ראשיהם, הם הנזכרים בספר ישעיה כי מנהג ישראל היה כמנהג ישמעאל עד היום, והנה היו בישראל נשים עובדות השם שסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, כי אין להם צורך עוד להתיפות, רק באות יום יום אל פתח האהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות, וזהו אשר צבאו פתח אהל מועד, כי היו רבות:

ולא הזכיר הכתוב מדת הכיור, כאשר הזכיר מדת הכיורים שעשה שלמה רק נעשה בכל המראות שהביאו:

והכן שהוא המכונה לעולם הוא כמדת הכיור, וכן המשפט:

Piotrkow, 1907-1911

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת. שֶׁלֹּא הָיָה בִּכְלַל נְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי (שמות לח:ל), בְּאָמְרוֹ "וַיַּעַשׂ בָּהּ וְגוֹ'", וְלֹא הִזְכִּיר כִּיּוֹר וְכַנּוֹ בִּכְלַל הַנַּעֲשִׂים מִמֶּנָּה.

אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, כְּאָמְרוֹ (שמות לג:ז) "וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד". וְאוֹתָן הַנָּשִׁים מָאֲסוּ עִנְיְנֵי תַּכְשִׁיטֵיהֶן, וְהִקְדִּישׁוּ מַרְאוֹתֵיהֶן לְהוֹרוֹת שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת עוֹד לָהֶן:

Vocalized Edition

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

במראת הצבאת לשון ראיה פי׳‎ היה נתון בין אהל מועד ובין המזבח משוך מעט כלפי צפון כדי שתראנה אותו הנשים הצובאות ויהיה נזכר להם שמשם משקים את הסוטות כדכתיב בפרשת סוטה מים קדושים בכלי חרס, ומתרגמינן מי כיור במאן דחסף. ולפי פרש״‎י במראת הצבאת כמו ממראות בי״‎ת במקום מ״‎ם, דוגמא והנותר בבשר ובלחם.

אשר צבאו פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע תושבחותיו והלוליו של הקב״‎ה מפי הכהנים והלוים.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהַכִּיּוֹר נַעֲשָׂה מִן מַרְאוֹת הַנָּשִׁים כוּ׳, וְיֵשׁ שְׁנֵי טְעָמִים בַּדָּבָר לָמָּה נַעֲשָׂה הַכִּיּוֹר מִן מַרְאוֹת שֶׁל הַנָּשִׁים. טַעַם אֶחָד הוּא, לְפִי שֶׁמִּן הַכִּיּוֹר הָיוּ מַשְׁקִין הַסּוֹטוֹת, עַל כֵּן הָיוּ הַנָּשִׁים מְסַיְּעִים בַּעֲשִׂיַּת הַכִּיּוֹר לְהוֹדִיעַ כִּי הֵמָּה בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרוֹת וְרוֹצִים בִּבְדִיקַת הַכִּיּוֹר, אַחַר שֶׁיּוֹדְעִים בְּעַצְמָם כִּי צְנוּעוֹת הֵמָּה. וְנָתְנוּ דַּוְקָא נְחֹשֶׁת, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג ג) ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״, וּכְתִיב (ישעיה מח ד) ״וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה״. וְיָדוּעַ שֶׁאֵין קָטֵיגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵיגוֹר, לְכָךְ נָתְנוּ נְחֹשֶׁת, כִּי בָּזֶה הוֹרוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה מִצְחָם נְחוּשָׁה. טַעַם שֵׁנִי הוּא, שֶׁהַמַּרְאוֹת הֵם כְּמַיִם שֶׁל כִּיּוֹר הַמַּרְאִים פָּנִים לְפָנִים, כְּמוֹ כֵן הַמַּרְאוֹת מַרְאִים פָּנִים לְפָנִים. כִּי כְּמוֹ שֶׁהַמַּרְאוֹת מַגִּידִין לָהּ אִם הִיא יְפַת תֹּאַר אוֹ כְּעוּרָה, כָּךְ מֵי הַכִּיּוֹר מַגִּידִין וּמְפַרְסְמִים אִם זָנְתָה אוֹ לֹא, וְאִם הִיא כְּשֵׁרָה בְּמַעֲשֶׂיהָ.

וְנִרְאֶה שֶׁנָּקַט ״הַצּוֹבְאוֹת״, כִּי הַנָּשִׁים הֶעֱמִידוּ צְבָאוֹת רַבּוֹת בְּמִצְרַיִם, וְהָיוּ אוֹמְרִים כִּסְבוּרִים שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ בָּהֶם הַמִּצְרִים, שֶׁהֲרֵי בַּעֲלֵיהֶן הָיוּ מְעֻנִּים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ הַמְמַעֶטֶת הַפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּבְוַדַּאי מִן הַמִּצְרִים נִתְעַבְּרוּ. עַל כֵּן רָצוּ לְגַלּוֹת צִדְקָתָן, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהֶעֱמִידוּ צְבָאוֹת רַבּוֹת, עַל כֵּן הֻצְרְכוּ לְגַלּוֹת טָהֳרָתָם, וְהֵבִיאוּ אוֹתָן מַרְאוֹת שֶׁעַל יְדֵיהֶם הֶעֱמִידוּ אוֹתָן הַצְּבָאוֹת, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵהֶם הַכִּיּוֹר. כְּאִלּוּ אָמְרוּ: הַבִּיטוּ וּרְאוּ וּבְחָנוּנוּ בָּזֹאת, אִם הֶעֱמַדְנוּ אוֹתָן צְבָאוֹת בְּטָהֳרָה אוֹ לֹא, כִּי הַכִּיּוֹר נַעֲשָׂה לְבָדְקָן כְּסוֹטוֹת. וְאָמַר: אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַעֲדַיִן הָאֹהֶל מוֹעֵד לֹא נַעֲשָׂה, עַל כֵּן פֵּרְשׁוּ שֶׁזֶּה אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁל מֹשֶׁה, עַיֵּן בָּראב״ע וְכֵן בְּרַבֵּינוּ בְּחַיֵּי. וְלִי נִרְאֶה שֶׁמְּדַבֵּר הַכֹּל בִּצְנִיעוּת הַנָּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יח:ט) הִנֵּה בָאֹהֶל. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: צְנוּעָה הִיא. כָּךְ אוֹתָן צְבָאוֹת שֶׁהֶעֱמִידוּ צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, רָצָה לוֹמַר בְּאָהֳלָם שֶׁלָּהֶם. וּמַה שֶּׁנָּקַט ״פֶּתַח״, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּזוֹנָה וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם (בראשית לח:יד), עַל כֵּן אָמַר בַּצְּנוּעוֹת פֶּתַח אֹהֶל. וְנָקַט מוֹעֵד כִּי שָׁם נוֹעֲדוּ יַחְדָּיו עִם בַּעֲלֵיהֶן אֲשֶׁר הָיוּ כָּל הַיּוֹם בַּשָּׂדוֹת, כִּי לְשׁוֹן מוֹעֵד הוּא הַבָּאִים מִמָּקוֹם אַחֵר לְהִתְוַעֵד בְּמָקוֹם זֶה.

Vocalized Edition