וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הֶחָצֵ֑ר לִפְאַ֣ת ׀ נֶ֣גֶב תֵּימָ֗נָה קַלְעֵ֤י הֶֽחָצֵר֙ שֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֔ר מֵאָ֖ה בָּאַמָּֽה׃

בצלאל עשה את החצר: לפאת נגב תימנה, כלומר לצד דרום, היו קלעי החצר משש משזר, במידה של מאה באמה. כאן מתחיל תיאור עשיית חצר המשכן, המוקפת קלעים, שהם וילונות פשתן, והצד הראשון המתואר הוא הדרומי, שאורך קלעיו מאה אמה. לפי פשט הכתוב, הקלעים הם מחיצות בד המקיפות את החצר, ובצד הדרום אורכם מאה אמה. תרגום אונקלוס מתרגם ״קלעי החצר״ כסרדי דרתא, ו״שש משזר״ כדבוץ שזיר, פשתן שזור. הפסוק פותח את תיאור חצר המשכן, המקיפה את המשכן והמזבח, ומתחיל בצד הדרומי שאורך קלעיו מאה אמה, ומכאן ואילך יפרט הכתוב את הקלעים והעמודים בכל צד וצד.