שְׁמוֹת ל״ו · ד׳

וַיָּבֹ֙אוּ֙ כׇּל־הַ֣חֲכָמִ֔ים הָעֹשִׂ֕ים אֵ֖ת כׇּל־מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ אִֽישׁ־אִ֥ישׁ מִמְּלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה עֹשִֽׂים׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

כל החכמים העושים את מלאכת הקודש באו, איש איש ממלאכתו אשר הם עושים, כדי לפנות אל משה. אבן עזרא מבאר שהם באו אל אוהל משה ואמרו לו שהעם מרבים להביא יותר מן הצורך. ספורנו מדייק מן הכפילות ״איש איש ממלאכתו״ שהכתוב מספר בשבחם של האומנים ובאמונתם: כל אחד ואחד נאמן במלאכתו המיוחדת, וכן בנדיבות ישראל שסיפקו את כל הצורך לכל אחת מן המלאכות. הפסוק מציג את הרגע שבו האומנים עצמם, שהיו עסוקים בעבודתם, עוזבים אותה כדי להודיע למשה על עודף החומרים שהצטבר.

מבוסס על אבן עזרא, ספורנו · נכתב ונערך במקור