שְׁמוֹת ל״ו · ה׳

מדי העבדה. יוֹתֵר מִכְּדֵי צֹרֶךְ הָעֲבוֹדָה:

וַאֲמָרוּ לְמשֶׁה לְמֵימַר מַסְגַן עַמָא לְאַיְתָאָה מִסַת פָּלְחָנָא לְעִבִדְתָּא דְפַקֵד יְיָ לְמֶעְבַּד יָתַהּ:

מ"ם מדי. נותר כמ"ם מכל מלמדי השכלתי (תה' קיט צט) כאשר פירשתיו:

לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ. הִנֵּה נְדָבַת הָעָם הִיא יוֹתֵר מִמָּה שֶׁצָּרִיךְ לְאוֹתָהּ הַמְּלָאכָה שֶׁצִּוָּה ה' לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ בִּלְבַד בְּלִי תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן, שֶׁנָּתַן מִדָּה וְקִצֵּב לַמִּשְׁכָּן וּלְכָל כֵּלָיו, עֲלֵיהֶם אֵין לְהוֹסִיף וּמֵהֶם אֵין לִגְרֹעַ, לֹא כָּעִנְיָן בְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה וְהוֹרְדוֹס.

מדי העבדה המ״‎ם יתרה, כמו מכל מלמדי השכלתי.

מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא. קָשֶׁה, וְכִי רַע הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בֵּית אֱלֹהֵינוּ בְּאוֹצְרוֹת זָהָב לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת? אָכֵן לֹא בָּאוּ לִקְבּוֹל עַל הַמּוּבָא בֵּית ה׳ מֵהַזָּהָב וְכֶסֶף וְגוֹ׳, אֶלָּא עַל הַמּוּבָא עָשׂוּי מְלָאכָה, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵין צוֹרֶךְ בּוֹ גַּם עוֹמֵד לְהִתְקַלְקֵל, כָּל שֶׁיֵּשׁ דֵּי מַחְסוֹר, וְהוּא אָמְרוֹ מַרְבִּים וְגוֹ׳ מִדֵּי הָעֲבוֹדָה לַמְּלָאכָה, פֵּרוּשׁ, מַרְבִּים לְהָבִיא יוֹתֵר מִשִּׁעוּר הָעֲבוֹדָה הַצְּרִיכָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳. הָא לָמַדְתָּ שֶׁעַל פְּרָטֵי הָעֲבוֹדָה הִקְפִּידוּ. וְהָעֵד לִדְבָרֵינוּ מַאֲמַר הַכָּרוֹז אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ, וְאָמְרוֹ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא וְלֹא אָמַר מֵעֲשׂוֹת, כִּי יֹאמַר הַכָּתוּב דָּבָר שֶׁהוּכַּר לַחֲכָמִים הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְהִיא הַהֲבָאָה.