שְׁמוֹת ל״ד · כ׳

ופטר חמור. וְלֹא שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה:

תפדה בשה. נוֹתֵן שֶׂה לַכֹּהֵן וְהוּא חֻלִּין בְּיַד כֹּהֵן, וּפֶטֶר חֲמוֹר מֻתָּר בַּעֲבוֹדָה לַבְּעָלִים:

וערפתו. עוֹרְפוֹ בְּקוֹפִיץ; הוּא הִפְסִיד מָמוֹן כֹּהֵן, לְפִיכָךְ יֻפְסַד מָמוֹנוֹ:

כל בכור בניך תפדה. חֲמִשָּׁה סְלָעִים פִּדְיוֹנוֹ קָצוּב, שֶׁנֶּאֱמַר וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶה (במדבר י"ח):

ולא יראו פני רקם. לְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא, וְאֵינוֹ מוּסָב עַל הַבְּכוֹר - שֶׁאֵין בְּמִצְוַת בְּכוֹר רְאִיַּת פָּנִים - אֶלָּא אַזְהָרָה אַחֶרֶת הִיא, וּכְשֶׁתַּעֲלוּ לָרֶגֶל לֵרָאוֹת לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם - מִצְוָה עֲלֵיכֶם לְהָבִיא עוֹלַת רְאִיַּת פָּנִים. וּלְפִי מִדְרַשׁ בָּרַיְתָא מִקְרָא יָתֵר הוּא, וּמֻפְנֶה לִגְזֵרָה שָׁוָה, לְלַמֵּד עַל הַעֲנָקָתוֹ שֶׁל עֶבֶד עִבְרִי שֶׁהוּא חֲמִשָּׁה סְלָעִים מִכָּל מִין וָמִין, כְּפִדְיוֹן בְּכוֹר; בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (דף י"ז):

וּבוּכְרָא דַחֲמָרָא תִּפְרוֹק בְּאִימְרָא וְאִם לָא תִפְרוֹק וְתַנְקְפֵהּ כָּל בּוּכְרָא דִבְנָיךְ תִּפְרוֹק וְלָא יִתְחֲזוּן קֳדָמַי רֵיקָנִין:

וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה. וְכָל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה, בְּפִדְיוֹן עֶרְכּוֹ הַקָּצוּב (במדבר יח:טז).

ופטר חמור תפדה חז״‎ק אמאי שנאו.

ולא יראו פני ריקם הזכרים הנראים שהם (ופניהם) ובניהם שלי לא יראו בלי דורון במקדשי, אך יביאו קרבנות.

ולא יראו פני ריקם פירש״‎י ולפי מדרש הברייתא מקרא יתר הוא ומופנה לג״‎ש, וכן פי׳‎ מריקם ריקם דגבי עבד כתיב לא תשלחנו ריקם.