וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

הכתוב פותח פרשה חדשה בלשון הרגילה: ״וידבר ה' אל משה לאמור״. אבן עזרא מדגיש שזו תחילת פרשה בפני עצמה, ולא המשך של הקודמת, ומכאן שכל עניין נמסר למשה בדיבור נפרד. אונקלוס מתרגם ״ומליל ה' עם משה למימר״. פתיחה זו מציינת את המעבר מפרשת כסף הכיפורים ומחצית השקל אל הציווי על עשיית הכיור וכנו, שהם כלי הרחצה שבהם מקדשים הכהנים את ידיהם ורגליהם לפני שהם ניגשים אל העבודה שבמשכן.