שְׁמוֹת ל׳ · י״ח

כיור. כְּמִין דּוּד גְּדוֹלָה וְלָהּ דַּדִּים הַמְּרִיקִים בְּפִיהֶם מַיִם:

וכנו. כְּתַרְגּוּמוֹ בְּסִיסֵהּ, מוֹשָׁב מְתֻקָּן לַכִּיּוֹר:

לרחצה. מוּסָב עַל הַכִּיּוֹר:

ובין המזבח. מִזְבַּח הָעוֹלָה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁהוּא לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד, וְהָיָה הַכִּיּוֹר מָשׁוּךְ קִמְעָא, וְעוֹמֵד כְּנֶגֶד אֲוִיר שֶׁבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וְהַמִּשְׁכָּן, וְאֵינוֹ מַפְסִיק כְּלָל בֵּינְתַיִם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד (שמות מ'), - כְּלוֹמַר מִזְבֵּחַ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵין כִּיּוֹר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, הָא כֵיצַד? מָשׁוּךְ קִמְעָא כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם; כָּךְ שְׁנוּיָה בִזְבָחִים:

וְתַעְבֵּד כִּיוֹרָא דִנְחָשָׁא וּבְסִיסֵהּ נְחָשָׁא לְקִדוּשׁ וְתִתֵּן יָתֵהּ בֵּין מַשְׁכַּן זִמְנָא וּבֵין מַדְבְּחָא וְתִתֵּן תַּמָן מַיָא:

ועשית, כנו. כמו מכונתו והעד מכונות שלמה, והנה בעבור שהוא כתוב בין אהל מועד ובין המזבח, לאות כי המזבח איננו סמוך אל פתח האהל, רק הוא קרוב אליו, והנו באמצע לנכח מזבח הקטרת, והיה הכיור בין האהל ובין המזבח נוטה לאחד הצדדים ולא הזכירו הכתוב כי על דרך הסברא אין הדעת נוטה להיות הכיור נכח מזבח הקטרת שהוא לנכח מקום הכפרת:

וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר. גַּם זֶה הַכְּלִי לֹא הֻזְכַּר לְמַעְלָה עִם שְׁאָר הַכֵּלִים, כִּי לֹא הָיְתָה הַכַּוָּנָה בּוֹ לְהַשְׁכִּין שְׁכִינָה בַּמִּקְדָּשׁ כְּעִנְיַן הַכַּוָּנָה בְּאוֹתָם הַכֵּלִים כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, אֲבָל הָיְתָה הַכַּוָּנָה לְהָכִין אֶת הַכֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם.

ועשית כיור לפי שאינו אלא להכשר מצוה לא כתב מצות עשיתו למעלה עם שאר הכלים.

כיור נחשת וכנו נחשת לא היו להם בדים והיו נשואים על העגלות.

בין אהל מועד ובין המזבח בחוץ כדי שיכנסו נקיים לעשות העבודה.

וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם. נִרְאֶה שֶׁאֵין חִיּוּב לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר עַל יְדֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא הוּא הַדִּין זָר יָכוֹל לָתֵת מַיִם בַּכִּיּוֹר, וּכְשֵׁם שֶׁאָמַר בִּתְחִלַּת הַפָּסוּק ״וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר״ וְגוֹ׳ שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיַּעֲשֶׂה הוּא.