שְׁמוֹת ג׳ · ט״ז

את זקני ישראל. מְיֻחָדִים לִישִׁיבָה. וְאִם תֹּאמַר זְקֵנִים סְתָם, הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱסֹף זְקֵנִים שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא? (יומא כ"ח)

אִזֵיל וְתִכְנוֹשׁ יָת סָבֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן יְיָ אֱלָהָא דְאַבְהַתְכוֹן אִתְגְלֵי לִי אֱלָהֵהּ דְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לְמֵימָר מִדְכַּר דְכִירְנָא יַתְכוֹן וְיָת דְאִתְעֲבַד לְכוֹן בְּמִצְרַיִם:

לך ואספת. טעם אלהי אברהם שכרת ברית אתו לתת לו את ארץ כנען:

והטעם פקד, באה עת פקודתם:

פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם. מִצַּד הֱיוֹתְכֶם זַרְעָם.

וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. מִצַּד הֱיוֹתִי שׂוֹנֵא הָאַכְזָרִיּוּת וְהֶחָמָס.

את זקני ישראל פרש״‎י המיוחדים לישיבה וכו׳‎ וכן תפרש לקמן גבי ויאספו את כל זקני ישראל.

לֵךְ וְאָסַפְתָּ וְגוֹ׳. טַעַם כֶּפֶל הַדְּבָרִים פַּעַם שְׁנִיָּה, נִרְאֶה שֶׁיְּכַוֵּין ה׳ לוֹמַר כִּי בְּעֵת בִּיאָתוֹ לְמִצְרַיִם בַּתְּחִלָּה וּבָרִאשׁוֹנָה יֹאמַר לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא בָּא שָׁלִיחַ מֵה׳ לְיִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּץ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחַד וְיֹאמַר לָהֶם שְׁלִיחוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי פָקַד אֶת עַמּוֹ וְגוֹ׳.

וְטַעַם קְדִימַת הוֹדָעַת לַכֹּל כִּי אִישׁ שָׁלוּחַ הוּא לָהֶם מֵה׳, כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת כֵּן יִתְקַבְּצוּ אֵלָיו, כִּי זוּלַת זֶה מִי יַטֶּה אֵלָיו אֹזֶן לְהִתְקַבֵּץ. גַּם נִתְחַכֵּם ה׳ לְהוֹדִיעוֹ דְּבָרִים שֶׁיֹּאמַר לְכָל אִישׁ וְאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל וּדְבָרִים אֲשֶׁר יֹאמַר בַּאֲסִיפַת זְקֵנִים, וְטַעַם הַזְּקֵנִים לְבַד, לְצַד הַכָּבוֹד, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה יא,ח) לֹא מָקוֹם אֶחָד וְכוּ׳:

פָּקֹד פָּקַדְתִּי. אָמַר שְׁתֵּי פְּקִידוֹת כְּנֶגֶד פְּקִידַת קֵץ הַגְּאוּלָה וּכְנֶגֶד פְּקִידָתָם מִצָּרָתָם, וְהוּא אָמְרוֹ אֶתְכֶם כְּנֶגֶד קֵץ הַגְּאוּלָה, וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם כְּנֶגֶד צָרָתָם בְּמִצְרַיִם כְּדֵי לִגְאוֹל אוֹתָם מֵהַצָּרָה וּלְהַעֲלוֹתָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע. וְרָמַז לָהֶם כִּי זוּלַת הֶעָשׂוּי לָהֶם בְּמִצְרַיִם שֶׁהוּא הַלַּחַץ וְגוֹ׳ עוֹדֶנּוּ זְמַן הַקֵּץ. גַּם רָמַז בְּאָמְרוֹ הֶעָשׂוּי כִּי בָּא לִפָּרַע מֵהַמִּצְרִיִּים אֶת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּ לָהֶם.