שְׁמוֹת כ״ו · ל׳

והקמת את המשכן. לְאַחַר שֶׁיִּגָּמֵר הֲקִימֵהוּ:

הראית בהר. קֹדֶם לָכֵן, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְלַמֶּדְךָ וּלְהַרְאוֹתְךָ סֵדֶר הֲקָמָתוֹ:

וּתְקִים יָת מַשְׁכְּנָא כְּהִלְכְתֵהּ דִי אִתְחֲזֵיתָא בְּטוּרָא:

והקמת. שיאמר כן לחכמי הלב, או בעבור שהוא יקימנו בראשונה ואחרים עמו, כי יש צורך לרבים:

וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן. פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא שֶׁיֹּאמַר כֵּן לְחַכְמֵי לֵב וְכוּ׳. הָרַב הִשְׂכִּיל בִּכְלָלוּת מִצְוַת ה׳ וְחָשַׁב כִּי כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֶמְרוּ כָּל מַעֲשֶׂיהָ שֶׁל הַמִּשְׁכָּן לְנוֹכֵחַ וְאַחַר הָאֱמֶת לֹא הוּא עָשָׂה אֶלָּא חַכְמֵי לֵב, כְּמוֹ כֵן תִּהְיֶה מִצְוָה זוֹ. וְלֹא כֵן הוּא לְעוֹלָם, כִּי כָל מַה שֶׁיְּצַוֶּה ה׳ בְּנוֹכֵחַ לְמֹשֶׁה הוּא יַעֲשֶׂה וְאֵין זוּלָתוֹ, זוּלַת בְּמָקוֹם שֶׁיַּחְזֹר ה׳ וְיֹאמַר בְּפֵרוּשׁ כִּי אֲחֵרִים הֵם הָעוֹשִׂים, אָז נֹאמַר כִּי טַעַם שֶׁדִּבֵּר אֵלָיו לְנוֹכֵחַ הוּא לוֹמַר לוֹ כִּי כֵּיוָן שֶׁהוּא הַמְּצַוֶּה כְּאִלּוּ הוּא הָעוֹשֶׂה. וּכְמַעֲשֵׂה כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו שֶׁהֲגַם שֶׁכִּנָּה הַדָּבָר אֵלָיו, חָזַר וְצִוָּהוּ בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא ״קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל וְגוֹ׳ וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב וְגוֹ׳ וּבְלֵב כָּל חֲכַם וְגוֹ׳ וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ״, חָזַר וְגִלָּה הַדָּבָר כִּי לֹא יַעֲשֶׂה מֹשֶׁה דָּבָר בַּמְּלָאכָה. אֲבָל הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁלֹּא מָצִינוּ שֶׁחָזַר ה׳ וּפֵרֵשׁ לוֹ מִי הַמֵּקִים, הֲרֵי זֶה יַגִּיד כִּי הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן כִּי הוּא יָקִים, וְהוּא הֵקִים דִּכְתִיב (שמות מ:יח) ״וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן״ וְגוֹ׳, הוּא לְבַדּוֹ וְאֵין אִישׁ אִתּוֹ, וְהוּא דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה נב) וְעִקָּר, וְזוּלָתוֹ עִקָּר נֶעֱקָר.