שְׁמוֹת כ״ו · ל״א

פרכת. לְשׁוֹן מְחִצָּה הוּא, וּבִלְשׁוֹן חֲכָמִים פַּרְגּוֹד דָּבָר הַמַּבְדִּיל בֵּין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם:

תכלת וארגמן. כָּל מִין וָמִין הָיָה כָפוּל בְּכָל חוּט וָחוּט שִׁשָּׁה חוּטִין:

מעשה חשב. כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי שֶׁזּוֹ הִיא אֲרִיגָה שֶׁל שְׁתֵּי קִירוֹת, וְהַצִּיּוּרִין שֶׁמִּשְּׁנֵי עֲבָרֶיהָ אֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה:

כרבים. צִיּוּרִין שֶׁל בְּרִיּוֹת יַעֲשֶׂה בָהּ:

וְתַעְבֵּד פָּרֻכְתָּא תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר עוֹבַד אֳמָן יַעְבֵּד יָתַהּ צוּרַת כְּרוּבִין:

ועשית פרכת. ככה מצאנו שיעשה שלמה לפתח הדביר, אולי הקיר היה עץ בעבור שהזכיר כי כל מדת הבית היה ששים, ופי' רש"י ז"ל כי ארבעים ההיכל ועשרים הדביר ואדני כסף בעבור כבוד הארון, והנה הדביר היה כפל מקום קדש הקדשים באורך וברוחב ובגובה, ואל תשתומם בעבור שהוא כתוב כי שלשים אמה היה גובה הבית, והדביר שלישית הבית היה כי עליות היו על פני הכפורת שהוא הדביר, וכתוב בדברי הימים והעליות צפה זהב (דה"ב ג ט):

פרוכת - לפי ענינו לשון מחיצה והבדלה בין בית לבית.

מעשה חושב - אומן כעין מעילים ציוריהן מעשה אורג, אבל רוקם ציור מטוה במחט מבחוץ.

וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְגוֹ׳. בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִבְדָּל פָּרֹכֶת זֶה הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ קָדָשִׁים מִן הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד לַחֲצַר הַמִּשְׁכָּן, כִּי הַפָּרֹכֶת הָיָה מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב כְּרוּבִים וְהַמָּסָךְ הָיָה מַעֲשֵׂה רוֹקֵם, הַפָּרֹכֶת הָיָה עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדִים וְהַמָּסָךְ עַל חֲמִשָּׁה עַמּוּדִים, הַפָּרֹכֶת הָיָה עַל אַדְנֵי כֶּסֶף וְהַמָּסָךְ עַל אַדְנֵי נְחֹשֶׁת, לְפִי שֶׁבְּבֵית קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לֹא הָיָה הַכֹּהֵן רַשַּׁאי לִכָּנֵס שָׁם כִּי אִם בְּיוֹם כִּפּוּרִים, שֶׁבּוֹ נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁנִּקְרְאוּ כְּרוּבִים, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא הַחֹמֶר מְעֻנֶּה וּכְאִלּוּ אֵינֶנּוּ, וְלֹא נִשְׁאַר בּוֹ כִּי אִם הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי הַמַּחֲשָׁבִי שֶׁנִּקְרָא מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב. עַל כֵּן הָיָה הַפָּרֹכֶת הַהוּא מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּרוּבִים, כְּדֵי שֶׁהָרוֹאֶה בְּפָרֹכֶת זֶה יַשְׂכִּיל וְיָבִין שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס שָׁמָּה כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִכְרוּבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב. וְכֵן נִקְרָא הַמַּלְאָךְ ״לְבֻשׁ הַבַּדִּים״ (יחזקאל ט, ג), כְּדֶרֶךְ כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם כִּפּוּר שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בַּדִּים וּבִגְדֵי לָבָן. וְעַל כֵּן הָיָה עַל אַדְנֵי כֶּסֶף, כִּי כָל כֶּסֶף לָבָן מוֹרֶה עַל הַמְּחִילָה שֶׁל יוֹם כִּפּוּר, שֶׁהַחֲטָאִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, וְאָז הָיָה הַכֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבָּעָה בִּגְדֵי לָבָן הָאֲמוּרִים בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת. וְדָבָר זֶה קָרוֹב לִשְׁמֹעַ, שֶׁדִּמְיוֹן הַפָּרֹכֶת וּתְאָרָיו מוֹרֶה עַל מַה שֶּׁהוּא מַבְדִּיל, כִּי הָרוֹאֶה בּוֹ מֵבִין מִתּוֹךְ רְמָזָיו עַל מַה הוּא מוֹרֶה.

אֲבָל הַמָּסָךְ שֶׁל הַמִּשְׁכָּן, מַפְסִיק בֵּין מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ הַמְכַפֵּר עַל כָּל חֵטְא וְעָוֹן הַנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי חָמֵשׁ חוּשִׁים, וּמְקוֹר הַחֵטְא מִן הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, וּבֵין הַהֵיכָל מְקוֹם הַקֹּדֶשׁ. עַל כֵּן הָיָה הַמָּסָךְ עַל חֲמִשָּׁה עַמּוּדִים וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת, וּמַעֲשֵׂה רוֹקֵם כְּנֶגֶד יְצִירַת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קלט טו) ״רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ״. הֲרֵי שָׁלֹשׁ סִבּוֹת אֶל הַחֵטְא: הָאַחַת, מִצַּד הַחֹמֶר הַמְרֻקָּם בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ. שְׁנִיָּה, מִצַּד עֲצַת הַנָּחָשׁ. שְׁלִישִׁית, מִצַּד הִתְחַלְּפוּת פְּעֻלַּת חֲמִשָּׁה חוּשִׁים. עַל כֵּן הָיָה צוּרַת הַמָּסָךְ שֶׁכְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ מַעֲשֵׂה רוֹקֵם, וְעַל חֲמִשָּׁה עַמּוּדִים, וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת. וְהַמִּסְתַּכֵּל בְּצוּרַת הַמָּסָךְ יָבִין וְיֵדַע שֶׁמִּצַּד הַחֵטְא לֹא נִתַּן רְשׁוּת לְכָל אָדָם לְהִסְתַּכֵּל אֶל מְקוֹם הַקֹּדֶשׁ, כִּדְאִיתָא (ישעיה נט ב) ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּילִין״ וְגוֹ׳. וּמַהֲרִי״א פֵּרֵשׁ בְּעִנְיָן אַחֵר עַל צַד הָרֶמֶז, וְרָחוֹק מִפְּשׁוּטוֹ.