שְׁמוֹת כ״ו · כ״ט

וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב׃

במילים פשוטות

הכתוב מצווה לצפות את הקרשים זהב, ולעשות את טבעותיהם זהב כ״בתים״ (בית קיבול) לבריחים, ולצפות אף את הבריחים זהב. רש״י מבאר ש״בתים לבריחים״ פירושו שהטבעות ישמשו כמקום שאליו נכנסים הבריחים, ושציפוי הבריחים זהב לא היה בכך שהזהב מודבק עליהם ממש, אלא בקרש היה קובע כמין שני שקעים שבהם נכנס הבריח מצופה הזהב. ספורנו מבאר שסתם בריחים נכנסים בטבעות, אלא אם פירש הכתוב אחרת, כמו בבריח התיכון שנכנס בעובי הקרשים. הזהב מכסה את שלד המשכן ומעניק לו הדר.
מבוסס על רש״י, ספורנו · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בתים לבריחם. הַטַּבָּעוֹת שֶׁתַּעֲשֶׂה בָּהֶן יִהְיוּ בָּתִּים לִכָּנֵס בָּהֵן הַבְּרִיחִים:

וצפית את הבריחם זהב. לֹא שֶׁהָיָה הַזָּהָב מְדֻבָּק עַל הַבְּרִיחִים - שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שׁוּם צִפּוּי - אֶלָּא בַקֶּרֶשׁ הָיָה קוֹבֵעַ כְּמִין שְׁתֵּי פִּיפִיּוֹת שֶׁל זָהָב, כְּמִין שְׁנֵי סִדְקֵי קָנֶה חָלוּל, וְקוֹבְעָן אֵצֶל הַטַּבַּעַת לְכָאן וּלְכָאן, אָרְכָּן מְמַלֵּא אֶת רֹחַב הַקֶּרֶשׁ מִן הַטַּבַּעַת לְכָאן וּמִמֶּנָּה לְכָאן, וְהַבְּרִיחַ נִכְנָס לְתוֹכוֹ וּמִמֶּנּוּ לַטַּבַּעַת וּמִן הַטַּבַּעַת לַפֶּה הַשֵּׁנִי, נִמְצְאוּ הַבְּרִיחִים מְצֻפִּים זָהָב כְּשֶׁהֵן תְּחוּבִין בַּקְּרָשִׁים; וְהַבְּרִיחִים הַלָּלוּ מִבַּחוּץ הָיוּ בּוֹלְטוֹת, הַטַּבָּעוֹת וְהַפִּיפִיּוֹת לֹא הָיוּ נִרְאוֹת בְּתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן, אֶלָּא כָּל הַכֹּתֶל חָלָק מִבִּפְנִים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיָת דַפַּיָא תַּחְפֵּי דַהֲבָא וְיָת עִזְקָתְהוֹן תַּעְבֵּד דַהֲבָא אַתְרָא לְעַבְרַיָא וְתַחְפֵּי יָת עַבְּרַיָא דַהֲבָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְאֶת טַבְּעֹתֵיהֶם. כִּי סְתָם בְּרִיחִים נִכְנָסִים בְּטַבָּעוֹת, אִם לֹא פֵּרַשׁ הֶפְכוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ בַּבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן, כְּאָמְרוֹ "בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים", שֶׁיִּכָּנֵס בְּעֹבִי הַקְּרָשִׁים וְלֹא בַּטַּבָּעוֹת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל