שְׁמוֹת כ״ג · ט״ו

חדש האביב. שֶׁהַתְּבוּאָה מִתְמַלֵּאת בּוֹ בְּאִבֶּיהָ. אָבִיב לְשׁוֹן אָב, בְּכוֹר וְרִאשׁוֹן לְבַשֵּׁל פֵּרוֹת:

ולא יראו פני ריקם. כְּשֶׁתָּבֹאוּ לִרְאוֹת פָּנַי בָּרְגָלִים, הָבִיאוּ לִי עוֹלוֹת (מכילתא):

יָת חַגָא דְפַטִירַיָא תִּטַר שִׁבְעָא יוֹמִין תֵּיכוּל פַּטִירָא כְּמָא דִפַקֵידִתָּךְ לִזְמַן יַרְחָא דַאֲבִיבָא אֲרֵי בֵהּ נְפַקְתָּ מִמִצְרָיִם וְלָא יִתְחֲזוּן קֳדָמַי רֵיקָנוּן:

את חג המצות. החל ממנו, כי הוא ראשון לחדשי השנה, והנה כתוב שבעת ימים תאכל מצות, כמו חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים (דבר' טז יג) והנה הוא חיוב ואין כמוהו ששת ימים תעשה מעשיך (פ' יב) כי אחריו כתוב שתשבות ביום השביעי ואין ככה שבעת ימים תאכל מצות ועוד למה לא כתב שבעת ימים לא תאכל חמץ:

חדש האביב. פירשתיו:

רבים חשבו כי לא יראו פני ריקם, כמו ופני לא יראו (למטה לג כג) וזה איננו נכון, כי הבאים אל בית השם הם נראים והעד ונראה את פני ה' (ש"א א כב) גם יראה כל זכורך את פני השם (דבר' טז טז) כמו לפני השם:

אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמוֹר. כְּעִנְיַן "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח" (דברים טז:א), כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּזֶה לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, שְׁמוֹר שֶׁיִּהְיֶה בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, עַל יְדֵי עִבּוּרֵי הַשָּׁנִים וְהֶחֳדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּקַּבָּלָה.

את חג המצות על שם יציאת מצרים לחרות.

שבעת ימים תאכל מצות חזר להזהיר בשבילו למועד חדש האביב ללמד שצריך לקבוע חג המצות בחדש שיהא ראוי להקריב בו מנחת אביב שעורים, ובשביל שלא יראו פני ריקם.

ולא יראו פני ריקם הם פני הזכרים העולם לרגל הנראים לי שהם ובניהם שלי.

כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ. לְפִי שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה פִּרְטֵי מִצְווֹת שֶׁלֹּא נִתְפָּרְשׁוּ כָּאן, הָא׳ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת מַצָּה מִדָּבָר הַבָּא לִידֵי חִמּוּץ (פסחים לה:), ב׳ שֶׁלֹּא יֵצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַעֲשֵׂה קְדֵרָה, ג׳ שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָמֵץ מִיּוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, וְכָל זֶה מְפֹרָשׁ בְּפָרָשַׁת בֹּא כַּמְּבֹאָר בַּמְּכִילְתָּא, לָזֶה אָמַר כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לִרְמֹז לִתְנָאֵי הַמִּצְוָה הַנִּזְכָּרִים.