שְׁמוֹת כ״ג · ט״ז

וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאׇסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה׃

במילים פשוטות

וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, וחג האסיף בצאת השנה באוספך את מעשיך מן השדה. רש״י מבאר ש״חג הקציר״ הוא חג השבועות, ״בכורי מעשיך״ הוא זמן הבאת ביכורים, ששתי הלחם הבאות בעצרת היו מתירות את החדש למנחות ולהביא ביכורים למקדש. אבן עזרא מבאר ש״בכורי קציר״ הוא קציר החיטים, ו״חג האסיף בצאת השנה״ הוא כשתיכנס שנה אחרת ויחלו לזרוע. הכתוב מפרט את שני הרגלים הנוספים: חג השבועות בזמן קציר החיטים והבאת הביכורים, וחג האסיף (סוכות) בזמן איסוף היבול בסוף השנה. בכך קושרת התורה את הרגלים למחזור החקלאי, ומעניקה לכל אחד מהם משמעות של הודיה לה' על ברכת האדמה בעונות השונות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וחג הקציר. הוּא חַג שָׁבוּעוֹת:

בכורי מעשיך. שֶׁהוּא זְמַן הֲבָאַת בִּכּוּרִים, שֶׁשְּׁתֵי הַלֶּחֶם הַבָּאִין בַּעֲצֶרֶת הָיוּ מַתִּירִין הֶחָדָשׁ לַמְּנָחוֹת וּלְהָבִיא בִכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְגוֹ' (במדבר כ"ח):

וחג האסף. הוּא חַג הַסֻּכּוֹת:

באספך את מעשיך. שֶׁכָּל יְמוֹת הַחַמָּה הַתְּבוּאָה מִתְיַבֶּשֶׁת בַּשָּׂדוֹת, וּבֶחָג אוֹסְפִים אוֹתָהּ אֶל הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְחַגָא דַחֲצָדָא בִּכּוּרֵי עוֹבָדָיךְ דִי תִזְרַע בְּחַקְלָא וְחַגָא דִכְנָשָׁא בְּמִפְּקָא דְשַׁתָּא בְּמִכְנְשָׁךְ יָת עוֹבָדָיךְ מִן חַקְלָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וחג הקציר. בכורי קציר חטים, והנה חג המצות לעולם יהיה בו אביב שהוא בכורי השעורים, והמרחק בין בכורי שעורים לבכורי חטים, כמו שבעה שבועות תספר לך (שם שם):

וחג האסיף בצאת השנה. ותכנס שנה אחרת והחל ממרחשון לזרוע:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

וחג הקציר - [הוא חג השבועות שמקיבים בו] קרבנות הכתובים בפ' שור או כשב ושתי הלחם שהם מנחה חדשה.

בכורי מעשיך - להתיר חדש במקדש.

וחג האסיף - חג הסוכות בשעת האסיף אשר מלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר וצוה הכתוב לישב בסוכות לזכרון, כי במדבר ישבו באהלים ולא היה להם קרקע ולא דגן ותירוש ויצהר. הרי שלשה רגלים תלוים כולם בפירות הארץ. אביב. וקציר. ואסיף.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

בְּצֵאת הַשָּׁנָה. שֶׁכְּבָר נֶאֶסְפוּ כָּל תְּבוּאוֹתֶיהָ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וחג הקציר זמן שמחה כדכתיב שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל.

אשר תזרע אתה הזורע בשדה האדון על כן תעלה אתה הראשית למס הארץ והקב״‎ה האדון נותנה לעבדיו.

וחג האסף כשאדם אוסף כל פרותיו אז הוא שמח וכשתעשו השמחה אחר מצותי הרי החג לשמי.

בצאת השנה ותכנס שנה אחרת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ. פֵּרוּשׁ, לְמַעֵט דְּעָיֵיל בְּיַד גּוֹי שֶׁאֵינוֹ מַעֲשָׂיו, וּכְמוֹ שֶׁמִּיעֵט בְּאָמְרוֹ ״קְצִירְכֶם״ (ויקרא כג:י), כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (ראש השנה יג.), שֶׁכָּל שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ בְּיַד גּוֹי לֹא יָבִיא מִמֶּנָּה בִּכּוּרִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל