שְׁמוֹת ב׳ · ז׳

מן העברית. שֶׁהֶחֱזִירַתּוּ עַל מִצְרִיּוֹת הַרְבֵּה לִינֹק וְלֹא יָנַק, לְפִי שֶׁהָיָה עָתִיד לְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה (שם):

וַאֲמֶרֶת אֲחָתֵהּ לְבַת פַרְעֹה הַאֵיזִיל וְאִקְרֵי לִיךְ אִתְּתָא מֵינִקְתָּא מִן יְהוּדַיָתָא וְתוֹנִיק לִיךְ יָת רַבְיָא:

ותאמר. ותינק. בעלי היו"ד בראשונה יש מתחלף היו"ד, כי מן ידע בוי"ו תודיע, ויש שיושם נח נעלם בין האות המשרת והעי"ן תחת יו"ד, ופעם נכתב, ופעם לא נכתב וככה ותניק לך את הילד:

ותיניק - לשון מפעיל. ותינק כשהיא עצמה יונקת

מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיּוֹת. שֶׁיִּהְיֶה הֶחָלָב יוֹתֵר נָאוֹת לְמִזְגּוֹ:

וְתֵינִק לָךְ. לַעֲמוֹד לְפָנַיִךְ, מֵאַחַר שֶׁלְּפִי יָפְיוֹ וְהַכְנוֹתָיו לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב (משלי כב:כט).

מן העברית כי מצרית לא תניק את בן ישראל.

וַתֹּאמֶר אֲחוֹתוֹ וְגוֹ׳ הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ מֵינֶקֶת כו׳. מִכָּאן רְאָיָה שֶׁמִּרְיָם נְבִיאָה הָיְתָה, דְּאִלְמָלֵא כֵן בַּמֶּה יָדְעָה שֶׁתַּחְמוֹל עָלָיו בַּת פַּרְעֹה, כִּי מַאֲמַר ״וַתַּחְמוֹל עָלָיו״ (שמות ב:ו) מַאֲמַר הַפָּסוּק, אֲבָל הִיא מְנָא יָדְעָה.