שְׁמוֹת ב׳ · ו׳

ותפתח ותראהו. אֶת מִי רָאֲתָה? את הילד, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ (שם), שֶׁרָאֲתָה עִמּוֹ שְׁכִינָה:

והנה נער בכה. קוֹלוֹ כְּנַעַר (שם):

וּפְתָחַת וַחֲזַת יָת רַבְיָא וְהָא עוּלֵימָא בָּכֵי וְחָסַת עֲלוֹהִי וַאֲמֶרֶת מִבְּנֵי יְהוּדָאֵי הוּא דֵין:

ותפתח ותראהו. אחר שאמר ותראהו, הוסיף לבאר כמו ובית דוד כאלהים כמלאך ד' (זכרי' יב ח):

והנה נער בוכה. היו איבריו גדולים כאילו הוא נער. וראתהו מהול, ובעבור יפיו חמלה עליו, וזה טעם "כי טוב הוא":

ותפתח ותראהו את הילד - המפרש (רש"י) שראתה את הילד טועה הוא. וכי מי אינו יודע שאם פתחה את התיבה שתראה את הילד?! אלא כך פירושו: פתחה את התיבה והביטה בילד אם זכר אם נקבה וראתה כי נער הוא - כלומר, זה הילד זכר הוא ולא נקבה וראתה בזכרותו שהוא מהול ולכך נטמן ואינו אסופי, שאם היה בת, יש לומר אסופי הוא, וכן מצינו כתוב מה נעשה לנער היולד, ביום הולדו קרוי נער.

והנה נער בוכה ותחמול עליו וגו' - לפי שהיה בוכה לכך ותחמול עליו - ולפי שראתהו נער זכר מהול אמרה: מילדי העברים זה. ודוגמא לזו: ולחנה יתן מנה אחת אפים, חלק בחיר. ולמה? כי את חנה אהב. לכך נתן לה אפים מקערה שלפניו. וא"כ למה מנה אחת? כי ה' סגר רחמה אבל לפנינה ולכל בנותיה ובניה נתן מנות הרבה כי בנים רבים היו לה. ותראהו את הילד והנה הוא נער בוכה.

וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ. וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וְיָפֶה מְאֹד.

אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה. וְרָאֲתָה שֶׁעִם הֱיוֹתוֹ יֶלֶד הָיָה נַעַר בּוֹכֶה, וְזֶה כִּי הַוָּלָד מֵעֵת הוֹלְדוֹ עַד הֱיוֹתוֹ שָׁלֵם בְּגִדּוּל יִקָּרֵא יֶלֶד, כְּעִנְיַן "הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ" (מלכים א יב:י) הָאָמוּר בִּרְחַבְעָם, וְכֵן "יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מוּם" (דניאל א:ד) הָאָמוּר בְּדָנִיֵּאל וַחֲבֵרָיו. וּמֵעֵת הֱיוֹתוֹ מִתְנַעֵר וּמִתְנוֹעֵעַ בִּתְנוּעוֹת בִּלְתִּי שְׁלֵמוֹת לְהַשִּׂיג תַּכְלִית יִקָּרֵא נַעַר. וּמִזֶּה יִקָּרֵא כָּל מְשָׁרֵת נַעַר, כִּי אָמְנָם רֹב תְּנוּעוֹתָיו בִּלְתִּי שְׁלֵמוֹת כְּפִי הַצָּרִיךְ לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן מֵאֲדוֹנָיו. אָמַר, אִם כֵּן, שֶׁרָאֲתָה שֶׁעִם הֱיוֹתוֹ יֶלֶד נוֹלָד מִקָּרוֹב הִנֵּה הָיָה נַעַר בּוֹכֶה, מִתְנַעֵר בִּתְנוּעָה נִפְלָאָה כְּבֶן גִּילוֹ.

וַתַּחְמֹל עָלָיו. שֶׁיְּהֵא וָלָד נָאֶה וּמוּכָן לִשְׁלֵמוּת כָּזֶה נִזְרָק לַיְאוֹר.

וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. אֵין זֶה אֲסוּפִי, נוֹלָד מִזְּנוּת, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לִבְגֹד, כְּאָמְרוֹ (ישעיהו נז:ד) "יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר":

ותפתח ותראהו מי הוא, שראתה את הילד ועדיין לא ידעה בו אם זכר או נקבה, שתיבת ילד משמע סתם. ואחר שהתבוננה בו ראתה והנה נער בכה. ד״‎א והנה נער בכה ראתה אהרן בוכה שאחיו היה לפיכך ותאמר מילדי העברים זה אמרו רבותינו קרי ליה ילד וקרי ליה נער, מלמד שעשתה לו אמו חופת נערים בתיבה.

וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה. שֶׁהָיָה נִרְאֶה כְּנַעַר גָּדוֹל, וּבְכִיָּה זוֹ עַל שֵׁם ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״ (תהלים צא:טו), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו״ (שמות ג:ז), רוֹצֶה לוֹמַר אֲנִי מַרְגִּישׁ מַכְאוֹבָיו כִּבְיָכוֹל, וְזֶהוּ כֶּפֶל ״אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״ (שמות ג:יד), כִּי בְּצָרָתָם גַּם לוֹ צָר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ נִשְׁמַע קוֹלוֹ כְּנַעַר, כְּדֵי שֶׁתַּחְשׁוֹב בַּת פַּרְעֹה שֶׁנּוֹלַד מִזְּמַן רַב, דְּאִם לֹא כֵן לֹא תַּצִּיל אוֹתוֹ מִסָּפֵק, כִּי שֶׁמָּא הוּא הַגּוֹאֵל וְנוֹלַד בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁאָמְרוּ הָאִצְטַגְנִינִים.

וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְגוֹ׳. צָרִיךְ לְדַקְדֵּק אָמְרוֹ וַתִּרְאֵהוּ וְגוֹ׳, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר וַתֵּרֶא וְגוֹ׳. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁיָּדְעָה שֶׁהַתֵּבָה הִיא מֵהַיְּלָדִים הַמּוּשְׁלָכִים הַיְאוֹרָה, וְנִתְכַּוְּנָה לְהַצִּילוֹ, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק ״וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ״, וְהוּא אָמְרוֹ וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ לְהַיֶּלֶד שֶׁנִּתְכַּוְּנָה לְהַצִּיל, וְאִם הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב וַתִּרְאֶה יֶלֶד יִהְיֶה הַמַּשְׁמָעוּת כִּי רָאֲתָה מַה שֶׁלֹּא חָשְׁבָה כֵן, וְהָבֵן.

וְרַזַ״ל דָּרְשׁוּ (סוטה יב:) ״וַתִּרְאֵהוּ״ - רָאֲתָה שְׁכִינָה עִמּוֹ, וְהוּא דֶּרֶךְ דְּרָשׁ. וְצָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא הִכִּירָה הַשְּׁכִינָה הִיא, כִּי מִנַּיִן יָדְעָה הַשְּׁכִינָה מִבֵּית אָבִיהָ וַאֲבִי אָבִיהָ, אֶלָּא שֶׁרָאֲתָה עִמּוֹ אוֹר גָּדוֹל, וַה׳ עָשָׂה כֵן כְּדֵי שֶׁתִּגְדַּל מַעֲלַת הַיֶּלֶד בְּעֵינֶיהָ. גַּם לַטַּעַם שֶׁדָּרְשׁוּ זַ״ל (זהר ח״ב יב:) בַּכָּתוּב ״וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה״, שֶׁרָמַז עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בּוֹכִים בַּגָּלוּת, לָזֶה וַיְגַל ה׳ אֶת עֵינֶיהָ לְהַרְאוֹתָהּ הָאוֹר הַסּוֹמֵךְ לְמֹשֶׁה.

עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁהַרְגָּשָׁתָהּ בַּשְּׁכִינָה הָיְתָה לְצַד שֶׁכְּשֶׁנָּגְעָה בּוֹ פָּרְחָה מִמֶּנָּה צָרַעַת (שמות רבה א,כג), אָמְרָה: אֵין זֶה אֶלָּא בֵּן אֱלֹהִי. וְאוּלַי שֶׁרָמַז פְּרִיחַת הַצָּרַעַת בְּאָמְרוֹ וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד, פֵּרוּשׁ, וַתִּרְאֵהוּ לְהָאָמוּר בְּסָמוּךְ בְּכֹחַ, דִּכְתִיב ״לִרְחוֹץ״ וְזִכְרוֹן ״בְּשָׂרָהּ״ בְּכֹחַ, וּכְשֶׁפָּתְחָה הַתֵּבָה וַתַּרְאֵהוּ לִבְשָׂרָהּ אֶת הַיֶּלֶד, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁנָּגְעָה בַּיֶּלֶד, וְהִנֵּה נַעַר, פֵּרוּשׁ, חָזַר לִהְיוֹת כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּנַעֲמָן (מלכים ב ה:יד): ״וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן״:

וַתַּחְמֹל עָלָיו. לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ כִּי נִתְכַּוְּנָה מִתְּחִלָּה וּבָרִאשׁוֹנָה לְהַצִּיל הַיֶּלֶד, טַעַם הַחֶמְלָה חֲדָשָׁה - לֹא לְהַצִּילוֹ מֵהַיְאוֹר, אֶלָּא יַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁבִּקְשָׁה לַהֲנִיקוֹ, וְהָעֵד מַה שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ וְגוֹ׳ הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יב:) שֶׁהֶחְזִירַתּוּ עַל מֵנִיקוֹת גּוֹיוֹת וְכוּ׳:

וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים וְגוֹ׳. קָשֶׁה, מַה חִדּוּשׁ אוֹמֶרֶת מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה? פְּשִׁיטָא שֶׁכֵּן הוּא, כִּי הֵן הֵנָּה הַמַּשְׁלִיכוֹת יַלְדֵיהֶן בַּיְאוֹר בִּגְזֵרַת פַּרְעֹה. וְאִם לְפִי מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יב,א) כִּי בְּאוֹתוֹ יוֹם גָּזַר גַּם עַל הַמִּצְרִיִּים, אִם כֵּן מִנַּיִן יָדְעָה וְהִכִּירָה כִּי אֵינוֹ מִיַּלְדֵי מִצְרִיִּים? וְהִנֵּה לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הֶחֱזִירַתּוּ עַל כַּמָּה מֵינִיקוֹת גּוֹיוֹת וְלֹא רָצָה לִינֹק, זֶה לְךָ הָאוֹת כִּי לֹא מִיַּלְדֵי הַמִּצְרִיּוֹת, וְעַל כָּל פָּנִים מַה חִדּוּשׁ אוֹמֶרֶת בִּדְבָרֶיהָ?

וְלַעֲמֹד עַל הַדָּבָר נַשְׂכִּיל עַל דָּבָר אִם הַצָּלַת הַיֶּלֶד הָיָה לְצַד שֶׁנִּסְתַּפְּקָה הֱיוֹתוֹ מִצְרִי אוֹ אֲפִלּוּ יִהְיֶה עִבְרִי. וְהִנֵּה אִם נֹאמַר שֶׁחָשְׁבָה לְהַצִּיל לִסְפֵק מִצְרִי, תְּכַוֵּן בְּאָמְרָהּ מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה כִּי נִתְבָּרֵר לָהּ הֵפֶךְ מַה שֶׁחָשְׁבָה, וּבָזֶה גִּלְּתָה דַּעְתָּהּ כִּי לֹא לְהַצִּיל מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים נִתְכַּוְּנָה, וְדָבָר זֶה הַשֵּׂכֶל יִבְחֲרֵהוּ, כִּי סְתָם גּוֹיָה לֹא תְרַחֵם אֶלָּא עַל בְּנֵי אוּמָּתָהּ, וַהֲגַם שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁאַחֲרֵי שֶׁיָּדְעָה כִּי מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים הוּא הֶחֱזִיקָה בּוֹ וְשָׂכְרָה לוֹ מֵינֶקֶת, אֵין מִזֶּה רְאָיָה, כִּי אַחַר שֶׁיָּדְעָה מַעֲלָתוֹ גַּם שֶׁרִפֵּא אוֹתָהּ מִצָּרַעְתָּהּ רִחֲמָה עָלָיו, גַּם רָאוּי הוּא מִכֹּחַ זֶה לְהַטּוֹת לִבָּהּ לֶאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִיא רָאֲתָה מַה נּוֹרָא מַעֲשָׂיו.

וְאִם נֹאמַר שֶׁמִּתְּחִלָּה רִחֲמָה עַל הַיֶּלֶד, הֲגַם שֶׁיָּדְעָה כִּי מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא, תְּכַוֵּן בְּאָמְרָהּ מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים נְתִינַת טַעַם שֶׁלֹּא יָנַק מֵהַנָּכְרִיּוֹת, לֹא שֶׁהוּחֲלָה מֵהַיְאוֹר וּמְסֻכָּן הוּא וְאֵינוֹ יָכוֹל לִינֹק, אֶלָּא לְצַד שֶׁהוּא מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים, וְלָזֶה תֵּכֶף אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתוֹ הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ וְגוֹ׳ מֵהָעִבְרִיּוֹת לְהַבְחִין דְּבָרֶיהָ, וְאָמַר הַכָּתוּב וַתִּקַּח הָאִשָּׁה וְגוֹ׳ וַתְּנִיקֵהוּ.