שְׁמוֹת ב׳ · י״ג

שני אנשים עברים. דָּתָן וַאֲבִירָם, הֵם שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן (נדרים ס"ד):

נצים. מְרִיבִים:

למה תכה. אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע בַּהֲרָמַת יָד (סנהדרין נ"ח):

רעך. רָשָׁע כְּמוֹתְךָ (תנחומא):

וּנְפַק בְּיוֹמָא תִנְיָנָא וְהָא תְּרֵין גֻבְרִין יְהוּדָאִין נָצָן וַאֲמַר לְחַיָבָא לְמָא אַתְּ מָחֵי לְחַבְרָךְ:

נִצִּים. שם התאר מבנין נפעל והשלם ננצים כמו נראים:

לרשע. העושה חמס:

וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע. מִפְּנֵי הֱיוֹת כָּל אֶחָד מֵהֶם אָחִיו, לֹא הִתְעוֹרֵר לְהִנָּקֵם, אֲבָל הוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר.

וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, בַּהֲרָמַת יָד נִקְרָא רָשָׁע. ״רֵעֶךָ״ רָשָׁע כָּמוֹךָ. וְקָשֶׁה, מִי הִגִּיד לְמֹשֶׁה כִּי זֶה רָשָׁע כְּמוֹתוֹ? וְעוֹד, הֵיכָן כְּתִיב שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר ״וַיָּרֶם יָדוֹ לְהַכּוֹתוֹ״? וְנִרְאֶה לִי שֶׁלְּשׁוֹן הַכָּאָה שַׁיָּךְ גַּם בַּלָּשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יב יח) ״יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב״, וּכְתִיב (דברים כז כד) ״אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר״, כִּי הַמַּטִּיל מוּם בַּחֲבֵרוֹ, אֵין לְךָ מַכָּה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (קידושין ע.) ״כָּל הַפּוֹסֵל, בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל״. וּמֹשֶׁה רָאָה שְׁנֵי עִבְרִים נִצִּים בְּחֵרוּפִים וְגִדּוּפִים, וְאִם כֵּן שְׁנֵיהֶם רְשָׁעִים, כִּי מִדַּת הַצַּדִּיקִים לִהְיוֹת מִן הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָן עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים קוֹל מְחָרֵף וְאֵינָן מְשִׁיבִין. וּקְרָאוֹ ״רֵעֶךָ״, רָשָׁע כָּמוֹךָ מַמָּשׁ, כִּי בְּאוֹתוֹ מוּם שֶׁאַתָּה פּוֹסְלוֹ וּמַכֵּהוּ בְּשׁוֹט לְשׁוֹנְךָ, וַדַּאי אוֹתוֹ מוּם נִמְצָא גַּם בְּךָ, כִּי ״הַפּוֹסֵל, בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל״. עַל כֵּן אָמַר ״לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?״, כִּי הוּא רֵעֲךָ בְּמוּם זֶה.

וְהָרְאָיָה עַל זֶה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּאן הַכָּאָה בַּיָּד כִּי אִם בַּפֶּה, מִמַּה שֶּׁאָמַר ״הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר״, וְכִי אַתָּה חוֹשֵׁב לְהָרְגֵנִי בְּאִמְרֵי פִּיךָ לְשַׁלֵּם לִי מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה? הֲלֹא עֲדַיִן לֹא הֲרַגְתִּיו מַמָּשׁ, שֶׁתַּחְשֹׁב לְהָרְגֵנִי, כִּי כָּךְ דַּרְכְּךָ לְהוֹסִיף בָּעֹנֶשׁ יָתֵר עַל הַחֵטְא, כִּי הַמִּצְרִי הָיָה גַּם כֵּן מַכֶּה אִיש עִבְרִי וְאַתָּה הֲרַגְתּוֹ, כָּךְ תַּחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת גַּם לִי.

וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לָרָשָׁע שֶׁהָיָה בָּהֶם, וְאָמְרוֹ רֵעֶךָ - לוּ יִהְיֶה שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע כְּמוֹתְךָ, לָמָּה יִהְיֶה בּוֹלֵעַ צַדִּיק מִמֶּנּוּ. אוֹ יִרְצֶה כִּי הִכִּיר שֶׁאֶחָד רָשָׁע וְאֶחָד תָּם שֶׁלֹּא הֵרֵיעוֹ, לָזֶה אָמַר לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה אָדָם שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב לְךָ וְלֹא בִּקֵּשׁ רָעָתְךָ, וְהוּא אָמְרוֹ רֵעֶךָ. וַהֲגַם שֶׁאָמַר בַּתְּחִלָּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים נִצִּים, יִמָּצֵא שֶׁאֶחָד יָרִיב חִנָּם לְצַד רִשְׁעוֹ וְאִידָךְ יָרִיב עַל רִיבוֹ חִנָּם.