משה פונה כה וכה, רואה כי אין איש, מכה את המצרי וטומן אותו בחול. רש״י מבאר על פי הפשט שהביט לכל צד, ועל פי המדרש שראה מה עשה המצרי בבית ומה בשדה, וש״כי אין איש״ פירושו שאין עתיד לצאת ממנו גר. אונקלוס מתרגם ״ומחא ית מצראה וטמריה בחלא״. חזקוני מבאר שמצא במצרי חטא המחייב מיתה, שהיה מענה את אשתו של העברי, ושטמנו בחול לצורך הבניין. הפסוק מתאר את מעשהו הנחוש של משה להגן על אחיו המדוכא, מתוך ודאות שאיש לא יבוא להצילו, מעשה שיוביל לבריחתו למדין.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס, חזקוני · נכתב ונערך במקור
