שְׁמוֹת ב׳ · י״א

ויגדל משה. וַהֲלֹא כְּבָר כָּתַב וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי, הָרִאשׁוֹן לְקוֹמָה וְהַשֵּׁנִי לִגְדֻלָּה, שֶׁמִּנָּהוּ פַּרְעֹה עַל בֵּיתוֹ (ילקוט שמעוני):

וירא בסבלתם. נָתַן עֵינָיו וְלִבּוֹ לִהְיוֹת מֵצֵר עֲלֵיהֶם (שמות רבה א'):

איש מצרי. נוֹגֵשׂ הָיָה מְמֻנֶּה עַל שׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מַעֲמִידָם מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר לִמְלַאכְתָּם (שם):

מכה איש עברי. מַלְקֵהוּ וְרוֹדֵהוּ. וּבַעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי הָיָה וְנָתַן עֵינָיו בָּהּ, וּבַלַּיְלָה הֶעֱמִידוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ, וְהוּא חָזַר וְנִכְנַס לַבַּיִת וּבָא עַל אִשְׁתּוֹ, כִּסְבוּרָה שֶׁהוּא בַעְלָהּ, וְחָזַר הָאִישׁ לְבֵיתוֹ וְהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ מִצְרִי שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, הָיָה מַכֵּהוּ וְרוֹדֵהוּ כָּל הַיּוֹם (שם):

וַהֲוָה בְּיוֹמַיָא הָאִנוּן וּרְבָא משֶׁה וּנְפַק לְוָת אַחוֹהִי וַחֲזָא בְּפָלְחַנְהוֹן וַחֲזָא גְבַר מִצְרִי מָחֵי לִגְבַר יְהוּדִי מֵאַחוֹהִי:

ויצא אל אחיו. המצרים כי בארמון המלך היה, וטעם מאחיו, אחר הזכיר עברי ממשפחתו כמו אנשים אחים (ברא' יג):

מכה - שמא הכהו ולא הרגו.

וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם. נָתַן לִבּוֹ לִרְאוֹת בָּעֳנִי אֶחָיו:

וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וּמִצַּד הָאַחֲוָה הִתְעוֹרֵר לְהִנָּקֵם:

אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. דִּקְדֵּק לוֹמַר מֵאֶחָיו, יִרְמוֹז כִּי הִבִּיט בּוֹ שֶׁהָיָה מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כִּי הָיוּ אָז בְּיִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים. וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא על שמות יב:כט) בְּפָסוּק ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ״ וְגוֹ׳ (שמות יג:יח) שֶׁאַרְבָּעָה חֲלָקִים, וּלְמַאן דְּאָמַר יוֹתֵר, מֵתוּ בִּימֵי הַחֹשֶׁךְ, וְהַשְּׁאָר עָלוּ לְצַד הֱיוֹתָם רְשָׁעִים. וְתִמְצָא שֶׁכַּאֲשֶׁר אָמַר בְּסָמוּךְ ״שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים״ לֹא אָמַר ״מֵאֶחָיו״, לְטַעַם שֶׁהָיוּ רְשָׁעִים, כִּי הֵם דָּתָן וַאֲבִירָם (שמות רבה א,כט).