שְׁמוֹת ט״ז · כ״ד

וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הניחו את המן עד הבוקר כאשר ציווה משה, ולא הבאיש ורימה לא הייתה בו. רשב״ם מדגיש את עוצמת הנס: ואפילו רימה, שרגילה לבוא במהרה, לא הייתה בו. תיאור זה עומד בניגוד חריף למן שהותירו בימות החול, שהתליע והבאיש, כפי שנאמר קודם. ההבדל מלמד שאין כאן תופעה טבעית של ריקבון או שימור, אלא הנהגה אלוהית: בימות החול המן נשמר רק ליומו, ומי שהותיר נענש, ואילו לכבוד השבת נעשה נס והמן שהוכן מבעוד יום נשמר טרי וראוי לאכילה. כך מתאשרים דברי משה, ומתגלה שקדושת השבת מלווה גם בשינוי בטבע עצמו.
מבוסס על רשב״ם, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאַצְנָעוּ יָתֵהּ עַד צַפְרָא כְּמָא דְפַקִיד משֶׁה וְלָא סְרִי וְרִיחֲשָׁא לָא הֲוָה בֵהּ:

Onkelos Exodus

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ולא הבאיש - ואפילו רימה שרגילה לבא מהרה, לא היתה בו.

Rashbam on Torah -- Daat