שְׁמוֹת ט״ז · כ״ג

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהֹוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כׇּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃

במילים פשוטות

משה משיב שזה אשר דיבר ה׳: מחר שבתון שבת קודש לה׳, ולכן יש לאפות ולבשל היום את מה שרוצים, ולהניח את העודף למשמרת עד הבוקר. רש״י מבאר ש״את אשר תאפו אפו״ - מה שרוצים לאפות בתנור יאפו היום הכל לשני ימים, ומה שצריך לבשל במים יבשלו היום, שכן לשון אפייה נופלת בלחם ולשון בישול בתבשיל. אבן עזרא מוסיף שכבר אמר ה׳ למשה שחייבים לשבות מחר ולא לעשות מלאכה, אפילו מלאכת אוכל נפש, כי מחר שבת לה׳ שבו שבת ה׳ ממעשה בראשית. כאן מתגלה לראשונה דין השבת בפועל, דרך הכנת המן.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

את אשר תאפו אפו. מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים לֶאֱפוֹת בַּתַּנּוּר, אֵפוּ הַיּוֹם הַכֹּל לִשְׁנֵי יָמִים, וּמַה שֶּׁאַתֶּם צְרִיכִים לְבַשֵּׁל מִמֶּנּוּ בַּמַּיִם, בַּשְּׁלוּ הַיּוֹם. לְשׁוֹן אֲפִיָּה נוֹפֵל בְּלֶחֶם וּלְשׁוֹן בִּשּׁוּל בְּתַבְשִׁיל:

למשמרת. לִגְנִיזָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דִי מַלִיל יְיָ שְׁבָתָא שְׁבַת קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ מְחָר יָת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְמֵפָא אֲפוֹ וְיָת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְבַשָׁלָא בַּשִׁילוּ וְיָת כָּל מוֹתָרָא אַצְנָעוּ לְכוֹן לְמַטְּרַת עַד צַפְרָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויאמר. כבר אמר לי השם כי אתם חייבים לשבות מחר שלא תעשו מלאכה אפילו אוכל נפש כי מחר הוא יום שבת לה', כי זה היום סמוך לשם בעבור ששבת מכל מלאכתו ביום השביעי וככה בשנת השמיטה שבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה ב):

ומלת שבת בדקדוק קשה, כי איננה על משקל גנב, כי תי"ו שבת סימן לשון נקבה, והעד שבת היא לה' (שם כג ג) ומלת שבת שם דבר כמו שביתה, וככה דקדוק המלה היתה ראויה להיות שַבֶתֶת על משקל דַלֶקֶת (דבר' כח כב) וכאשר חסרו התי"ו האחת פתחו הבי"ת להורות על לשון נקבה, וככה מלת "אחת" כאשר אפרש, ומלת אפו זרה כי היה ראוי להיותו על משקל עֲשו, והנה אמר משה לנשיאים מה יעשו:

את אשר תאפו. כמנהגכם:

אפו, שתאכלו היום, וככה את אשר תבשלו בשלו, והנה מהעמר האחת עשו כל זה, ובשלו הכל כרצונכם, ואכלו מה שיספיק לכם:

ואת כל העדף. הניחוהו עד הבקר שאומר לכם מה תעשו, והנה לא הודיעם כי לא ירד מן ביום השבת, רק בבקר הודיעם זה הסוד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויאמר אליהם הוא אשר דבר ה' - מיום ראשון ואני לא הגדתי לכם. ומשה נתכוון שיהיו תמיהים כשימצאו משנה להודיע להם עתה כבודו של יום השבת.

אפו - אפו היה לו לומר בחטף פתח קטן, כמו מן אכל אֱכֹל. מן אמר אֱמֹר. מן אפה אֱפֵה לשון צווי, אלא בשביל שאינו מחובר לאחריו אלא מנוגן ברביע שהוא מנגוני המלכים, לכן נקוד בצירי ולא מצאתי דוגמתו אלא הֵבוּ. אהבו הבו קלון מגניה (הושע ד' י"ח).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ. הַחֵלֶק מִמֶּנּוּ שֶׁאַתֶּם חֲפֵצִים לֶאֱפוֹת בַּתַּנּוּר, כְּעִנְיַן "וְעָשׂוּ אוֹתוֹ עֻגוֹת" (במדבר יא:ח).

אֵפוּ. עַתָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת.

וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשֵּׁלוּ. כְּעִנְיַן "וּבִשְּׁלוּ בַפָּרוּר" (במדבר יא:ח).

בַּשֵּׁלוּ. עַתָּה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

הוא אשר דבר ה' שאמר למעלה והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו.

ואת כל העדף על הראוי לשתי סעודות של שחרית וערבית של יום הששי הניחו לכם למשמרת עד הבקר של שבת גזרת מלך שלא יסריח והוא הדין לסעודת מוצאי שבת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל