שְׁמוֹת ט״ז · כ״ב

לקטו לחם משנה. כְּשֶׁמָּדְדוּ אֶת לְקִיטָתָם בְּאָהֳלֵיהֶם מָצְאוּ כִפְלַיִם, שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: לֶחֶם מִשְׁנֶה - מְשֻׁנֶּה, אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁתַּנָּה לְשֶׁבַח בְּרֵיחוֹ וְטַעְמוֹ (שם):

ויגידו למשה. שְׁאָלוּהוּ מַה הַיּוֹם מִיּוֹמַיִם; וּמִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיד לָהֶם מֹשֶׁה פָּרָשַׁת שַׁבָּת שֶׁנִּצְטַוָּה לוֹמַר לָהֶם וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וְגוֹ', עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ מַה זֹּאת, אָמַר לָהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי לוֹמַר לָכֶם, וְלְכָךְ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב שֶׁאָמַר לוֹ עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם, וְלֹא הוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל:

וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְקָטוּ לַחְמָא עַל חַד תְּרֵין תְּרֵין עֻמְרִין לְחָד וַאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא וְחַוִיאוּ לְמשֶׁה:

ויהי. ירד המן יותר מהמנהג כאשר יפרש וישראל לקטו לחם משנה, כי משה צוה להם לעשות ככה, והם לא ידעו למה, ועוד שהכתוב אמר לָקטו ולא אמר מצאו, ובאו הנשיאים והגידו למשה כי ישראל עשו כאשר צום, ושאלוהו מה יעשו, כי למה צוה ללקוט משנה ואיך יוכלו לאכלו:

ויגידו למשה - מה שמצאו משנה ואם יותירו ממנו עד מחר ומשה לא הגיד להם עד עתה מה שאמר לו הקב"ה מיום הראשון, והיה ביום הששי (וכו' יביאו) והכינו את אשר יביאו והיה משנה.

לחם משנה ממשמע שנא׳‎ לחם משנה איני יודע שהוא שני העמר ומה ת״‎ל שני העומר לאחד, שני העמרים ליום המיוחד הוא שבת, לכך הלמ״‎ד בקמ״‎ץ, לאחד המבורר המיוחד.

ויגידו למשה יראים היו להצניעו עד למחר לפי שכבר קצף משה על המותירים. והוא לא אמר להם מצות עומר בשבת כדי שלא ילקטו כל אחד רק עומר אחד ויבא לשנים.

וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה וְגוֹ׳. מִכָּאן מַשְׁמַע שֶׁלֹּא הוֹדִיעָם קוֹדֶם דְּבַר ה׳. וְקָשֶׁה, אֵיךְ יִכְבּוֹשׁ חָס וְשָׁלוֹם נְבוּאָתוֹ, וְלִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין פט,א) דִּין נָבִיא הַכּוֹבֵשׁ נְבוּאָתוֹ וְכוּ׳ חָס וְשָׁלוֹם, וּמַה גַּם בְּהַגָּדַת מִצְוָה לְקַיֵּם יִשְׂרָאֵל רְצוֹן הַמֶּלֶךְ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שְׁתֵּי בְּחִינוֹת: כּוֹבֵשׁ נְבוּאָה וַעֲקִירַת הַמִּצְוָה. וְאֵין לוֹמַר כִּי חָס וְשָׁלוֹם שָׁכַח מִצְוַת ה׳, אִם כֵּן נָחוּשׁ לוֹ גַּם כֵּן שֶׁשָּׁכַח מִמַּה שֶׁנִּצְטַוָּה וַעֲדַיִן שָׁכוּחַ חָס וְשָׁלוֹם, וּמַה גַּם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לְעַכֵּב זְמַן מַה לִישָּׁכַח וְתֵכֶף וּמִיָּד הָיָה לוֹ לְהַגִּיד נְבוּאָתוֹ, וְגַם קֻשְׁיָא לֵאלֹהֵינוּ לָמָּה לֹא הִזְכִּירוֹ כְּשֶׁיָּדַע בּוֹ שֶׁשָּׁכַח, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ הָיָה לוֹ לְהַזְכִּירוֹ וְלֹא הָיָה מַנִּיחוֹ שָׁכוּחַ עַד שִׁבְעָה יָמִים שֶׁהוּזְכַּר מֵעַצְמוֹ.

אָכֵן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ טַעְמוֹ וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ, וּבְמֶתֶק לְשׁוֹנוֹ הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה כִּרְאִי מוּצָק (איוב לז:יח) בְּאָמְרוֹ הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת וְגוֹ׳. כָּאן בְּנֹעַם דְּבָרָיו הִשְׁמִיט תֵּבַת ״לֵאמֹר״, רָמַז כִּי לֹא דִּבֶּר לוֹ ה׳ לֵאמֹר לָהֶם, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן הַדָּבָר בְּבַל תֹּאמַר כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא ד,א) וּכְתַבְנוּהוּ בְּפָסוּק (שמות טז:יא) ״וַיְדַבֵּר וְגוֹ׳ שָׁמַעְתִּי״ וְגוֹ׳, וְזֶה הוּא טַעְמוֹ שֶׁלֹּא הוֹדִיעָם קֹדֶם. וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן לְדִבְרֵי מֹשֶׁה ה׳ מְעִידוֹ בְּנוֹסַח הַנְּבוּאָה כְּשֶׁאָמַר לוֹ (שמות טז:ה) ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי״ וְגוֹ׳ תִּמְצָא שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ ה׳ שָׁם ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְלֹא תֵּבַת ״לֵאמֹר״, הֲרֵי סָתַם הַדָּבָר בְּפָנָיו שֶׁאֵין לוֹ שְׁלִיחוּת בְּמִצְוָה זוֹ לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא שֶׁאָמַר הוּא אַחַר מַעֲשֶׂה שֶׁלָּקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה וּבָאוּ לְפָנָיו, גִּלָּה לָהֶם הַדָּבָר וְאָמַר לָהֶם שֶׁלֹּא הָיָה אֶצְלוֹ אֶלָּא בְּדֶרֶךְ סוֹד נִמְסְרוּ לוֹ הַדְּבָרִים וְלֹא לְאָמְרָם.

וְיֵשׁ לָנוּ לָתֵת לֵב כְּפִי זֶה, מִי הִתִּיר לוֹ לֵאמֹר לָהֶם כָּל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בִּדְבָרָיו, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ ״דַּבֵּר״ וְלֹא ״לֵאמֹר״?

וְנִרְאֶה כִּי נִתְחַכֵּם מֹשֶׁה בַּחֲקִירַת חָכָם לָמָּה לֹא רָצָה ה׳ שֶׁיֹּאמַר הַדְּבָרִים לְיִשְׂרָאֵל, וְהִשְׂכִּיל כִּי טַעְמוֹ הוּא שֶׁחָפֵץ ה׳ לִנְטֹעַ בָּהֶם נֶטַע אֱמוּנַת וְהַצְדָּקַת מִצְוַת שַׁבָּת שֶׁתִּהְיֶה קַבָּלָתָהּ וִידִיעָתָהּ מִמֶּנּוּ אֵל עֶלְיוֹן שֶׁלֹּא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ תְּחִלָּה, אֶלָּא כְּשֶׁיֵּצְאוּ לִלְקֹט כְּמִנְהָגָם שִׁעוּר הָרָגִיל לְיוֹמוֹ וְיָמֹדּוּ וְיִמְצְאוּ פִּי שְׁנַיִם מֵהָרָגִיל יוֹם יוֹם, יִרְאוּ רְאִיָּה חוּשִׁיִּית וְשִׂכְלִיִּית כִּי ה׳ מְצַוֶּה לָהֶם לְבַל יִטְרְחוּ בְּיוֹם שַׁבָּת וּמַזְמִין לָהֶם מִיּוֹם שִׁשִּׁי צֹרֶךְ יוֹם שְׁבִיעִי, כְּדֵי שֶׁבָּזֶה תִּהְיֶה מִצְוָה זוֹ אֶצְלָם מְקֻבֶּלֶת בְּתוֹסֶפֶת קַבָּלַת הָרָצוֹן וּמוֹרָא גָּדוֹל מֵעֲבוֹר עָלֶיהָ לְצַד שֶׁמַּעֲלָתָהּ גְּדוֹלָה, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כה,יא) שָׁקוּל שַׁבָּת כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְלָזֶה לֹא צִוָּה לָהֶם תְּחִלָּה עַל הַשַּׁבָּת מֹשֶׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְכַוְּנוּ לְהַרְבּוֹת בַּלְּקִיטָה וְיִלְקְטוּ כְּמִשְׁפָּט יוֹם יוֹם וְיֵעָשֶׂה לָהֶם הַנֵּס לִמְצֹא בְּכִפְלַיִם, אֵין זֶה אֶלָּא מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים אֲשֶׁר יְשִׂיחֵם לִשְׁמֹר שַׁבָּת.

וְאִם תֹּאמַר: סוֹף כָּל סוֹף יְצַוֶּה לָהֶם מֹשֶׁה עַל הַשַּׁבָּת, וְיֹאמַר לָהֶם כִּי לֹא יִלְקְטוּ אֶלָּא כְּשִׁעוּר זֶה הָרָגִיל כְּדֵי לְהַכִּיר הַדָּבָר, אֵין זֶה מֵהַמּוּסָר לַהֲבִינָם כִּי צְרִיכִין נֵס לְהַצְדִּיק דִּבְרֵי מֹשֶׁה, לָזֶה עָשָׂה ה׳ דְּבַר חָכְמָה.

וְעוֹד, אִם הָיָה מַקְדִּים הַמִּצְווֹת עַל יְדֵי מֹשֶׁה, עֲדַיִן יֵשׁ מָקוֹם לִטְעוֹת, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בִּמְנָחוֹת פֶּרֶק רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (מנחות סה,א), כְּשֶׁנִּטְפַּל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לַבַּיְתוּסִין הָאֲרוּרִים וְאָמַר לָהֶם: ״עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת מִנַּיִן לָכֶם?״ וּפִטְפֵּט כְּנֶגְדּוֹ זָקֵן אֶחָד מֵהֶם וְאָמַר לוֹ: ״מֹשֶׁה אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה וְיוֹדֵעַ עֲצֶרֶת יוֹם אֶחָד הוּא, עָמַד וְתִקְּנָהּ אַחַר הַשַּׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מִתְעַנְּגִין שְׁנֵי יָמִים״, עַד כָּאן. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנָם: עָמַד וְתִקְּנָהּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְכִּים עַל יָדוֹ, עַד כָּאן. הֲרֵי כִּי יֵשׁ טוֹעִים שֶׁהֲגַם שֶׁתִּהְיֶה הַמִּצְוָה מִפִּי מֹשֶׁה יַסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ, אִם כֵּן יֵשׁ הֶפְרֵשׁ לְהַקְדָּמַת יְדִיעַת הַמִּצְוָה מִנִּסְיוֹן אֵל עֶלְיוֹן. לָזֶה לֹא צִוָּה ה׳ לְמֹשֶׁה לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל דָּבָר זֶה, וּמֵעַתָּה אַחַר שֶׁיָּצְתָה הַמַּחְשָׁבָה אֲשֶׁר חָשַׁב אֱלֹהִים וְהִכִּירוּ יִשְׂרָאֵל הַדָּבָר תְּחִלָּה, אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אֵלַי שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ.

וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה לֹא הוֹעִיל הַהֶכֵּר לְהַשִּׂיג בּוֹ יְדִיעַת שַׁבָּת, וְהֻצְרַךְ מֹשֶׁה לוֹמַר לָהֶם הַדְּבָרִים? הִנֵּה זוּלַת דִּבְרֵי מֹשֶׁה יִטְעוּ וְיֹאמְרוּ אוּלַי נִגְמְרָה יְרִידַת הַמָּן, וְלָזֶה נָתַן לָהֶם ה׳ שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר הָרָגִיל. לָזֶה אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר וְגוֹ׳, וְלֹא לְסִבָּה אַחֶרֶת, וְיֻכַּר הַדָּבָר לָהֶם בְּהֶחְלֵט כְּשֶׁיֵּרֵד הַמָּן יוֹם אֶחָד אַחַר הַשַּׁבָּת. וְהֻכְרַח מֹשֶׁה לוֹמַר לָהֶם הַדְּבָרִים שֶׁהֵם בְּבַל תֹּאמַר שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת וְיֵצְאוּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶם הָאַזְהָרָה בְּפֵרוּשׁ כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּפָסוּק ״עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם״ (שמות טז:כח).