שְׁמוֹת י״ד · כ״ב

וְעַלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוֹ יַמָא בְּיַבֶּשְׁתָּא וּמַיָּא לְהוֹן שׁוּרִין מִיַּמִינֵהוֹן וּמִסְמָאלֵהוֹן:

ויבאו בני ישראל בתוך הים. אל תחשוב בעבור שאמר הכתוב בתוך הים, כי הגיעו עד חצי ים סוף, רק אם נכנסו אפילו חצי פרסה בתוך הים יקרא תוך הים, כמו והאספסוף אשר בקרבו (במד' יא ד) ולא היו באמצע המחנה, וטעם בתוך הים, המקום שהיה שם ים בתחלת הלילה:

והמים להם חומה. שנקרשו המים, וכתיב, נצבו כמו נד נוזלים (למטה טו ה), ואחר עבור רוב ישראל המים שהיה להם חומה נמסו, וזהו וישובו המים על מצרים (למטה פ כו), והם הבדילו בין המצריים ובין היבשה, על כן כתוב ומצרים נסים לקראתו (פ' כז), כי היו חושבים שיצאו אל היבשה, וחומות המים נמסו, והפסיקו ביניהם ובין היבשה, והרודפים אין ספק שראו האור, איך היו ישראל עוברים:

הָלְכוּ בַּיַּבָּשָׁה. כִּי קָפְאוּ תְּהוֹמוֹת בְּרוּחַ הַקָּדִים, וְעָבְרוּ עַל הַטִּיט הַנִּקְפָּא.

ויבאו בני ישראל בתוך הים לא שעברו בני ישראל את הים דרך רחבו כי ידוע שאין הים מפסיק בין ארץ מצרים ובין ארץ כנען, אלא לא היה צריך שיכנסו בה רק כדי שיכנס פרעה אחריהם ויטבע ונכנסו בו בחצי עגול שהרי ממדבר איתם נכנסו לים וממדבר איתם חזרו מן הים.

בתוך הים אפילו לא נכנסו בו רק חצי פרסה קוראו תוך כדכתיב והאספסוף אשר בקרבו והם לא היו באמצע המחנה.

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. כָּאן הִקְדִּים ״תּוֹךְ הַיָּם״ לְ״יַבָּשָׁה״, וּבְסָמוּךְ אָמַר בְּהֵפֶךְ זֶה: ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם״. גַּם כָּל הַפָּסוּק הַהוּא מְיֻתָּר. וְכָאן נֶאֱמַר ״וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה״ מָלֵא בְּוָי״ו, וּבְסָמוּךְ נֶאֱמַר ״חֹמָה״ חָסֵר בְּלֹא וָי״ו. וּבַיַּלְקוּט (בשלח רלח) מַסִּיק שֶׁהוּא לְשׁוֹן אַף וְחֵמָה, לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים בַּדִּין אִם לְהִנָּצֵל אוֹ אִם לְהִטָּבַע עִם הַמִּצְרִים. וְעַל פִּי דֶּרֶךְ זֶה נוּכַל לוֹמַר שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל כִּתּוֹת כִּתּוֹת עַל הַיָּם, מִקְצָתָם צַדִּיקִים, מִקְצָתָם קְטַנֵּי אֲמָנָה כְּנֹחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית ז ז) ״מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל״, שֶׁלֹּא נִכְנַס בַּתֵּבָה עַד שֶׁדְּחָקוּהוּ מֵי הַמַּבּוּל. וְהִנֵּה הַטּוֹבִים מִיִּשְׂרָאֵל בָּאוּ תֵּכֶף אֶל הַיָּם בְּאֶמְצָעִיתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאוּ הַיַּבָּשָׁה עֲדַיִן, מִכָּל מָקוֹם הֶאֱמִינוּ בַּה׳ וּבָאוּ אֶל תּוֹךְ הַיָּם, וְאַחַר כָּךְ רָאוּ הַיַּבָּשָׁה, וְלָהֶם הָיוּ הַמַּיִם לְ״חוֹמָה״ לְהָגֵן בַּעֲדָם. אֲבָל הַפְּחוּתִים, בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם, הָלְכוּ תְּחִלָּה בַּיַּבָּשָׁה, כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים, עַל כֵּן לֹא נִכְנְסוּ אֶל תּוֹךְ הַיָּם עַד שֶׁרָאוּ תְּחִלָּה הַיַּבָּשָׁה, וְלָהֶם הָיוּ הַמַּיִם ״חֵמָה״ עַזָּה, כִּי הָיוּ נְתוּנִים בַּדִּין אִם לְהִנָּצֵל אוֹ לְהִטָּבַע. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר לְמַעְלָה ״וַיָּבֹאוּ״, לְהוֹרוֹת שֶׁמִּיָּד בְּבוֹאָם נִכְנְסוּ אֶל הַיָּם קֹדֶם שֶׁרָאוּ הַיַּבָּשָׁה. וּלְמַטָּה נֶאֱמַר ״הָלְכוּ״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ הַיַּבָּשָׁה, מִכָּל מָקוֹם לֹא הֶאֱמִינוּ עַד שֶׁהָלְכוּ תְּחִלָּה בַּיַּבָּשָׁה, וְאַחַר כָּךְ נִכְנְסוּ גַּם אֶל תּוֹךְ הַיָּם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּבוֹאָם לַיָּם, הַיְינוּ בִּכְנִיסָתָם, הָיוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים, לְכָךְ נֶאֱמַר אֶצְלָם חוֹמָה מָלֵא. אָמְנָם כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ עַל שְׂפָתוֹ הַשֵּׁנִי מַמְרִים הָיוּ עִם ה׳, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו ז) ״וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף״. כִּי אָמְרוּ: ״כְּשֵׁם שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹלִים מִצַּד זֶה, כָּךְ יַעֲלוּ הַמִּצְרִים מִצַּד אַחֵר״, עַל כֵּן הָיוּ לָהֶם הַמַּיִם לְחֵמָה וָקֶצֶף כָּאָמוּר.

בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. פֵּרוּשׁ אָמְרוֹ ״בְּתוֹךְ הַיָּם״ - בִּפְנִימִיּוּתוֹ, וְאָמְרוֹ בַּיַּבָּשָׁה - שֶׁלֹּא הָיָה קַרְקָעִית הַיָּם טִיט וָרֶפֶשׁ.

וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי חֵלֶק מֵהַמַּיִם שֶׁנֶּחְלַק לֹא נִשְׁפַּךְ לַצְּדָדִין. וְאָמְרוֹ ״מִימִינָם״ לוֹמַר כִּי לֹא חוֹמָה מַמָּשׁ שֶׁהוּא בְּהֶקֵּף מֵהַצְּדָדִין: