שְׁמוֹת י״ג · ט׳

והיה לך לאות. יְצִיאַת מִצְרַיִם תִּהְיֶה לְךָ לאות:

על ידך ולזכרון בית עיניך. שֶׁתִּכְתֹּב הַפָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ וְתִקְשְׁרֵם בָּרֹאשׁ וּבַזְּרוֹעַ:

על ידך. עַל יַד שְׂמֹאל, לְפִיכָךְ יָדְכָה מָלֵא בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה, לִדְרֹשׁ בָּהּ יָד שֶׁהִיא כֵהָה (מנחות ל"ו):

וִיהֵי לָךְ לְאָת עַל יְדָךְ וּלְדָכְרָנָא בֵּין עֵינָיךְ בְּדִיל תְּהֵי אוֹרַיְתָא דַיְיָ בְּפוּמָךְ אֲרֵי בִּידָא תַקִיפָא אַפְּקָךְ יְיָ מִמִצְרָיִם:

והיה לך. יש חולקין על אבותינו הקדושים שאמר כי לאות ולזכרון, על דרך "כי לוית חן הם לראשך, וענקים לגרגרותיך" (משלי א ט), גם וקשרתם לאות על ידיך (דבר' ו ח) כמו "קשרם על לוח לבך תמיד" (משלי ו כא) גם, וכתבתם על מזוזות ביתך (דבר' ו ט) כמו כתבם על לוח לבך (משלי ג ג) ומהו שיהיה לאות ולזכרון שיהיה שגור בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, ואין זה דרך נכונה כי בתחלת הספר כתוב משלי שלמה, והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל, ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל חלילה, רק הוא כמשמעו, על כן לא נוציאנו מיד פשוטו, כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שקול הדעת כמו ומלתם את ערלת לבבכם (דבר' י טז) שנצטרך לתקנו לפי הדעת:

וא"ר משה הכהן, כי יד ברוב המקרא היד השמאלית, אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעי' מה יג), ידה ליתד תשלחנה (שופ' ה כו) ודברי קבלה חזקים ואין צריכין חזוק:

לאות על ידך - לפי עומק פשוטו: יהיה לך לזכרון תמיד, כאלו כתוב על ידך. כעין, שימני כחותם על לבך.

בין עיניך - כעין תכשיט ורביד זהב שרגילין ליתן על המצח לנוי.

כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִיאֲךָ. בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טֶבַע הַבִּלְתִּי נִפְסָדִים, כַּאֲמָרוֹ בְּעִנְיַן בְּקִיעַת הַיַּרְדֵּן (יהושע ד:כד) "לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא".

והיה לך לאות על ידך כל זה תאמר לבנך. והיה לך לאות וגו׳‎ כרך אחד של ד׳‎ פרשיות.

לך לאות הדין נותן להיות לך לאות תחלה ואחר כך לאחרים, היינו ולזכרון בין עיניך וזהו שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳‎ נקרא עליך, ואמר מר אלו תפילין שבראש.